לפעמים אתה מרגיש שאתה המנצח, אתה האוחז בשרביט וכל התזמורת
מתנגנת כרצונך. תרצה רוגע ויופי וגבה - חלילים ויהיה, תרצה
בלוז כבד ומכונס וכך יהיה, תרצה קצב, חשמל וטירוף חושים... כל
מנגינה בעולם - שלך היא. ואפילו, אם תהיה מנצח ממש טוב, תוכל
לגרום לתופי הגורל להכות כרצונך ולשנות סדרי עולם, השרביט
בידך. דבר לא יעצור אותך, אין כזה דבר 'אי אפשר', לא קיים.
הכל נתון בידך, רק הנף אותה ויחלו הצלילים לרקד.
אך לפעמים, בשבריר השנייה, אתה הופך להיות החלש שבתווים, אינך
בטוח לאיזה סולם אתה מתאים, את איזה אקורד אתה משלים.
אתה מנסה להיכנס למנגינות, להיות שייך, להוסיף עוד טעם, אך
במקום זה צורם, אוי, כמה צורם, ובורח מיד. אתה מודע לעצמך,
בעל שמיעה אבסולוטית, יודע כאשר מנגינה איננה נשמעת כמו
שצריך. לעיתים מנסה מנגינות אחרות. אולי יותר ישנות, יותר
קלאסיות, אולי יותר פסיכודליות, אך צורם גם שם, ממש הורס את
הרצף התקין, חריג, תו שאינו בטוח בעצמן - איננו תו! אז אתה
בוחר לעשות סולו, סולו בתו אחד.
ולפעמים, ללא הודעה מוקדמת, ללא שום סימן נראה לעין, אתה
מתעורר בבוקר ונשמע נהדר, אתה אקורד מושלם, שילוב נהדר של
תווים. כל צליל שלא תפגוש, בין אם יהיה קליל ונעים לאוזן ובין
אם יהיה נוקשה להחריד, תוכל פשוט להשתלב בו וליצור, ביחד
איתו, מנגינה מושלמת.
תוכל להשלים כל תו בודד, והוא יוכל להשלים אותך, לאן שלא תלך,
תיצור מנגינות מופלאות שאף אחד, ואפילו לא אתה, ידעת שקיימות.
לא להאמין, מצליל כל כך אבוד נוצר פלא שכזה.
אתה מסתובב לך והמוסיקה שאתה יוצר מדהימה כל עובר ושב, אפילו
הסלעים והשמיים מקשיבים, ובדרכם שלהם, רוקדים איתך.
אתה שרוי בשלווה מוחלטת, יודע שתוכל להתנגן לאט ומהר ופשוט
ומסובך ופשוט להצליח לזרוע אושר ושלמות. כל הצלילים המסתתרים
להם אי שם ישמעו אותך וישתלבו בקרנבל שיצרת, האדמה תוביל אותך
ותשרה בך ביטחון מוחלט, תזמורת העולם תשתלב בך ואתה תדע, סוף
סוף, יש חיים.