[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







מאיה כותבת
/
אפילוג

אני לבד בדירה,
בביתי.
מבט ממושך במראה הצרה,
מבט חוקר ונרגש:
אני מתעכבת בעיניי על
הציפורניים הארוכות, צבועות היטב
הנשיות הקורנת,
העיניים הכחולות תחת לגבות המרוטות
ביד אמן, כמעט מצויירות,
המותן הצרה,
הירכיים המלאות, הבטן השטוחה,
בעירום כמעט מלא, אני צועדת על הרצפה
ומאזינה לקול הנקישות המדוקדק
של העקב: מגפי העור החדשים שלי.

אני עוצרת, מתיישבת, מציתה סיגריה,
ותוך בהייה בסלסולי העשן, אני
שואלת את עצמי:
האם זו אני? כמה רחקתי ממי שהייתי.
כל כך מתוקה היא ההזכרות בעצב ובבדידות,
מין מבט אחורה אל הכאב,
כאילו כבר מותר לחייך אליו.

ואני רגועה מאוד, רגועה יותר מאי פעם,
ואני נחה.
היום אני כבר נחה.

מאיה השלמה. מאיה האחרת.
מאיה שאני היום.
וטוב לי ככה.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
לגנדי היו
אוזניים גדולות
וריח רע מהפה.



אביה האיום
בסלוגן שנון
ומהוקצע.


תרומה לבמה




בבמה מאז 28/8/06 16:40
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
מאיה כותבת

© 1998-2019 זכויות שמורות לבמה חדשה