על חופי השכחות שלי נציבי מלח מדמעות אתמוליי,
והרוח משרט בהם שבילי זעם כאוות נפשו ההפכפכת, והם נטושים
וקוצניים.
אין בא, ואין מבקר, וסגורים הם בפני זר, ומנועלים, כלואים
ברסיס דמע שכמעט- מעט יבש בעניי- לא להסגיר, והכניסה בם אסורה.
שמש כבר לא זורח עלייהם, גם גלי הים המתגעגעים אינם מנשקים עוד
לחולות הקרים, צדפים אין עוד לאסוף, ורק הילדה של אני עוד
מהלכת בהם
כבשדה מוקשים. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.