לנהל כל כך הרבה מערכות יחסים בבת אחת. לא תיארתי לעצמי שזה
יהיה כל כך קשה.
ברור שהן אפלטוניות לחלוטין - ואיש מבין הבחורים לא מודע בכלל
לעבודה שאנו מנהלים מערכת יחסים הדוקה (ולעתים אף אדוקה). הכי
טוב ככה. אין קנאה, אין ריבים, אין חיכוכים. ליהנות מכל
העולמות - חוץ מעולם אחד ספציפי, עולם הפיזיות שנראה כל כך
קרוב למרחוק.
אז יש את פ'. הוא מאוהב בך מעל הראש. זה בסדר בהתחשב בגובה
שלו. הוא לא נמוך כמו שאת אוהבת, אבל יש לו אותה - שאותה את
אוהבת. גם את המבט המעריץ שלו ואת הידיעה שהוא ממש רוצה לנשק
אותך אבל לא מודה בזה - גם את זה את אוהבת. הדפוק בטוח שאת
יפה. כנראה שהוא מספיק גבוה כדי לפספס את הפגמים. זה לא בסדר
שאת מפלרטטת איתו ככה. את משתדלת שלא. לא בא לך לשבור לו את
הלב עכשיו. אין לך מספיק כסף לקרוא לגרר שיאסוף את השברים.
אחרי שאת נפרדת מפ' לשלום, מובן שבלי יותר מדי חיבוקים
ונישוקים (אין לך כוח לתחקר עכשיו תהליכים פיזיים גבריים
שקשורים בעולם הטוסטסטרון), את חושבת ישר על הקורבן הבא - ר'.
מחר כשתיפגשו במקום הכמעט קבוע שלכם (תלוי עד כמה את מוכנה
לאחר בשביל לראות את הפרצוף היפה שלו), את חושבת על הדרך הכי
קלה לפתות אותו. מובן לך שזה לא יקרה בחיים - כי המגע היחידי
שתשיגי ממנו זה עוד כמה כאפות ילדותיות בנוסח מזרחי-אפריקאי.
את סתם חושבת איזה מצחיק זה שגם הוא נמוך, וגם הוא נולד
ב87-', ושגם הוא, כמו כולם - מתכחש.
כשאת בשטח, בהנחה שאיחרת בזמן, הכל מתחרבש לך ואת מקבלת הצעת
נישואין מקורית. זה רק היה בצחוק - את מרגיעה את עצמך.
ואז את נזכרת במ', שראית אותו בדיוק לפני חודש. גם הוא נולד
ב87-'. הוא רק רצה שתעשי לו נעים. נעים מת מזמן - את חושבת.
ואז מתחילים לך הזיכרונות של איך שבוע לאחר הפגישה לא הצלחת
להוציא אותו מהראש. כמה קסם יש בבנאדם... הוא רמז שאת נראית
טוב - אבל לא האמנת לזה. את יודעת שזאת לא ההגדרה ל"יופי"
המכוער שלך. זאת ההגדרה לעד כמה רחוק אנשים מוכנים ללכת בשביל
להגיע ל"היי" באופן חוקי (ולא באמצעות סמים). את מצטערת
שהוצאת את החוק הזה מהספר שלך.
עכשיו הוא כבר לא לידך. הוא משאיר רק את השירים הדביליים שלו.
טוב לך להאמין שהוא מקדיש את השורות בשבילך.
נו מילא, הקורבן הבא בטח בסביבה.