והעיר כפופה ומבויישת
כורעת על ברכייה
ידייה מסוכלות
פן תחזה בצלקות
שהותירו מחריביה
כאשה כרותת שדיים
המבכה מקור גאוותה
וחמדת נעוריה
שוא תמאן להביט
באלפי המראות
החושפות בעיניים קמות
את מערומיה

וזעקתה האילמת תחינה שולחת:
-הרחיקו ממני המראות המקוללות
איטמו אזניי ועיניי בכסות השחירו
לא אוכל שמוע אנקות אהוביי
הערומים תחת רגבי עפרי
לא אוכל ראות צלקותיי
גם אם כבויות,בוערות הן בחזי

ואף כי עטופה היא ביגונה
וראשה טמון ברגביה
צופה היא כי יבוא יום
ותתנער מאפרה
תתנשא מעיי חורבותיה
ולמסד הזועק בדממה
תהי גלעד נישא ונורא
ומגדליה ימריאו מעלה
גאים ומתריסים יפעתה
ואלפים סביבה  יפקחו עיניהם
לעוט על מבקשי רעתה
ועד בוא היום
בל ישקוט הדם הרותח
עד שממרומי קומותיה
תיגע שנית בירח



















-