כבר ימים שאני מחפשת קופסא ריקה
קופסא אטומה כזו, שאי אפשר לנשום דרכה,
קופסא שממנה הן לא יצליחו לצאת בשום דרך.
פשוט כך, לסגור אותן
רק בשביל קצת שקט נפשי.

כבר שבועות שאני מחפשת נעל ענקית
נעל שתמחוץ אותן למוות,
נעל שלא תותיר להן אוויר לנשימה.
פשוט כך, לדרוך עליהן
רק בשביל קצת שקט נפשי.

כבר חודשים שאני מחפשת מקום אטום
מקום שאין ממנו דרך חזרה,
מקום שבו אני אוכל לשים אותן ולברוח.
פשוט כך, לנטוש אותן
רק בשביל קצת שקט נפשי.

כבר שנים שאני מחפשת איזה פח ענק
שהסירחון שלו יגרום להן להירקב,
פח שממנו הן לא יצליחו להימלט.
פשוט כך, לזרוק אותן
הכל בשביל קצת שקט נפשי.

אני לא משוגעת, אני משתגעת
אני לא פסיכופטית, אני פסיכית
אני לא נכנעת, אני נשברת
אני לא עוזבת,
אני מנסה ללכת...

הנפש שלי ביקשה ממני ללכן מכן, מחשבות,
אנחנו רוצות קצת שקט,
בבקשה, תנו לנו קצת מנוחה, בבקשה.