ג'ניה צימבלוק / רגע |
אני דוממת עכשיו, מחכה לנשימתך, להבל פיך על פני.
החיוך מעולם לא הרגיש יפה יותר, טהור יותר, פשוט יותר.
דרכי הרוח נפתחות בפני, כמו וילון שריחף וחשף את ניצני הזריחה.
ההבנה לא מכה בי יותר עכשיו, היא נוחתת אל בין ידי כמו נוצה
לבנה.
לא נותר דבר לעשות מלבד לחייך.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|