מניסיון, אין חיים אחרי המוות.
מכיוון שהמשפט הקודם קצת סותר את עצמו, אני אפשט.
אין חיים אחרי המוות, יש שמואל, אדם, אברהם, גבריאל, אפילו
חזי יש. השם שלו חזקיהו אבל כולם קוראים לו חזי. אבל חיים
אין. למעשה אין חיים בגן עדן. בגיהינום יש די הרבה.
אתם מבינים, אין בנאדם בהיסטוריה של האנושות שהיה ממש טוב
וקראו לו חיים. חיים ויצמן וחיים הרצוג התקרבו, אבל שניהם היו
נשיאים, וכולם יודעים שאי אפשר להיות נשיא בלי להפעיל כמה
חוטים לא כשרים. חיים נחמן ביאליק כבר היה כמו שאומרים אצלנו,
"בתוך השער" אבל הוא לכלך על אלוהים והטיל עליו את האחריות על
השואה, מה שהוא לא ידע זה שאלוהים קצת רגיש בקטע הזה והוא ירד
לגיהנום. חיים רביבו היה בדרך הנכונה כי אלוהים אוהד סלטה
ויגו( כן, כן, רואה את כל המשחקים וחולה על אלכסנדר מוסטובוי)
אבל השתתף ב"רוקדים עם כוכבים" ( כידוע, הדיבר ה11 היה אמור
להיות, ההשתתפות בתוכנית ריאליטי משולה למכירת נשמתכם לשטן).
תראו, אדם שבמקום לחיות כמו מלך בגן עדן, בגלל תוכנית פריים
טיים ייתקע בגיהינום לנצח נצחים שם החום כבד כל כך, שאנשים
מעזים להשוות אותו לאילת בקיץ. אנשים לא מבינים שבקטע הזה של
המאזניים אלוהים קפדן משהו לא נורמלי.
בכל מקרה, כל ההקדמה הזאת באה בשביל שאני אספר את הסיפור הבא.
בשנת 1986 חי לו בשלווה וברוגע בגן עדן המלאך צדוק צדקיהו
שנפטר בשיבה טובה( מאוד טובה, גיל 232) בשנת 594 לפני הספירה.
כמובן שבתקופה שלו האנשים לא ידעו באיזה שנה הם נמצאים כי
כידוע לכולם את הספירה עצמה המציא יהודי מטורלל אחד שקוראים
לו ישוע.
צדוק היה רגוע ושליו כל כך כי ראה שבעולם האמצעי משפחתו
משגשגת ופורחת. בני משפחתו של צדוק, שלטו בתקופה הזו על חצי
מעסקי משקולות הנייר בעולם. אתם לא יכולים לתאר לעצמכם כמה
כסף יש בעסקי משקולות הנייר.
אך בשנת 1986 נפל דבר באימפריה המשגשגת של משפחת צדקיהו,
"צדקיהו משקולות נייר". חיים, מנכ"ל החברה והבעלים, הנכד של
הנכד של הנכד של הנכד בחזקת 28 של צדוק, בן יחיד, החליט בצורה
עצמאית וללא עזרה, שהחברה, שהתעסקה עד עכשיו בצורה מוחלטת
בייצור משקולות נייר, תיכנס לעסקי נייר הכסף.
ההחלטה, שמשמעותה הייתה להיכנס לכסף הגדול באמת, עמדה לערער
את חייהם הנוחים של הנכד וסבו.
בבוקר היום ההוא קם צדוק משנתו הקדושה וצחצח את שיניו הקדושות
ואכל את ארוחת הבוקר הקדושה שלו שכללה טוסט קדוש וקורנפלקס
שוגי קדוש( טוב לא קדוש, סתם טעים). אחר כך יצא צדוק את ביתו
ופנה לעבודתו.
צדוק, שבעברו הפרוע בממלכת יהודה עבד כשומר סף במועדון האומן
17 בירושלים שהשמיע אז בעיקר שירים חסידיים בעיבודי היפ הופ
מטורפים,נבחר עקב ניסיונו הרב ע"י אדושם בכבודו ובעצמו לכהן
כשומר הסף של גן עדן.
בדרכו לעבודה נזכר צדוק איך עצר במו ידיו את הממזר המשופם
היטלר מלהיכנס בשער אחרי שזה דפק ריצה שלא הייתה מביישת את
ג'סי אוונס בימיו הטובים. אלוהים ששמע על התקרית העניק לצדוק
מיד צל"ש ואות הגבורה ומה לא, כי אלוהים פוחד פחד מוות
מהיטלר. הוא הרי יהודי, אלוהים.
כשהגיע צדוק לשער כבר מצא שם את המלאך גבריאל,   שאחראי על
המאזניים. גבריאל היה עייף מאוד, וסיפר לצדוק שלא ישן בכלל
בלילה והגיע ישר מחגיגות הזכייה של ארגנטינה במונדיאל. גבריאל
היה אוהד שרוף של ארגנטינה ושל מראדונה בפרט, וטען תמיד
שמראדונה הוא השחקן הטוב בכל הזמנים, דבר שהרגיז את צדוק, כי
הוא דווקא צידד בשפיגלר.
לך לישון, אמר לו צדוק, ולפני שהספיק לסיים את דבריו ישן לו
גבריאל במיטתו החמה ובעלת מצעים תכולים לבנים.
זו לא הייתה פעם ראשונה שצדוק נשאר לבדו ועשה את עבודתו של
גבריאל, זה קרה גם ב1978.
אנשים החלו להגיע, וצדוק הסתדר עם המאזניים. חלקם נכנסו וחלקם
לא, ולא היו שום בעיות עם מסתננים.
עוד יום עבודה רגיל. בינתיים.
בינתיים בעולם החיים, חיים היה כבר חזק בעסקי נייר הכסף.
כמה חודשים אחרי ביצוע ההחלטה, וחברת "צדקיהו משקולות נייר"
נקראה   "צדקיהו משקולות נייר ונייר כסף". בע"מ.
חיים ישב לו בכסא המנהלים, אחרי פגישה עם רואה חשבונו, שאמר
לו שהוא כבר לא יכול לראות את החשבון מכיוון שהוא כזה גדול,
וצריך עוזר. חיים אישר את העוזר ושלח את רואה החשבון לדרכו,
לא לפני שקבעו פגישה נוספת אחרי הצהריים.
הוא סובב את כיסאו והסתכל בנוף הנשקף ממשרדו על העיר. הוא היה
על גג העולם ומאושר מתמיד.
בצד השני של העיר, ישב לו מישהו מאושר הרבה פחות.
בייבי אלפרוניהו, שנקרא בשם החיבה משום היותו האדם הצעיר
ביותר שנכנס לכלא בגין אונס(גיל 3, גן טרום חובה),   עיין
בגלובס היומי ורתח מזעם. הוא הטיח את העיתון ואת ידיו בשולחנו
המשרדי ולא האמין למראה עיניו. בכותרת השבועית של העיתון
נכתב, חזקיהו משקולות נייר ונייר כסף משתלטת על עסקי נייר
הכסף באזור גוש דן.
"אלפרוניהו נייר כסף" שלטו בעסקי נייר הכסף ביד רמה במשך
שנים, מאז הומצא נייר הכסף בידי אלברט כסף בגרמניה של שנות
ה20 המוקדמות.
בייבי לא האמין לידיעה וצלצל לסגנו.
מוסא, זה נכון, הוא שאל. זה נכון, בייבי, וזה אפילו יותר
גרוע, הם השתלטו לנו גם על באר שבע.
משפחות אלפרוניהו וצדקיהו אויבות עוד מימי התנ"ך, כשיעקב
אלפרוניהו לא עבר את הסלקציה למועדון האומן 17.
בייבי לא יכל לסבול את הבושה בשקט. כבוד המשפחה וחשבון הבנק
שלה נרמסו, והוא לא יכול לעמוד בצד ולתת לזה לעבור בשקט. חיים
הזה מחפש צרות, אמר לעצמו, והגיע הזמן שהוא ימצא אותן.
הוא צלצל שוב למוסא, והזמין אותו לפגישה בארבע עיניים.
מוסא הגיע בשעות הצהריים. יחד ישבו שניהם וניסו לחשוב על
פתרון.
הוא חייב למות, אמר בייבי והמשיך, אבל המקום שורץ מאבטחים
ומשטרה, אנחנו לא יכולים להסתכן.
צריך להכניס מרגל, מישהו משלנו, אמר וסיים.
עברו כמה דקות של שתיקה ולפתע מוסא נזכר במידע שהעבירו לו
לפני כמה שעות.
רואה החשבון שלהם מחפש עוזר, הוא אמר וגיחך קלות.
זה לא הזמן לדבר על ראיית חשבון, מוסא, ואני בכלל לא מחפש
עבודה, יש לי כבר אחת.
לא, אמר מוסא, נוכל להכניס לתפקיד מישהו משלנו, מישהו בעל
יכולת ירייה ולא רק ראייה.
הם התבוננו זה בזה ופתחו בצחוק מרושע שלא נשמע כמותו מאז ימי
צקלג.
מוסא יצא מן המשרד ובייבי הרגיש שהכל מסתדר שוב. הוא הרים את
הטלפון וביקש את סוכן 001.
סוכן 001 הגיע מיד, לבוש בטוקסידו מהודר וציציות. בייבי ניגש
אליו ולחץ את ידו. ברוך, הסוכן אמר בקול החלטי, ברוך גולד.
הם התיישבו ופנו לעסקים. להרוג ולירות אני יודע שאתה יודע,
השאלה היא אם אתה יודע לראות חשבון.
ברוך צחק ואמר, אני, לפני שהייתי רוצח שכיר, הייתי רואה
החשבון הטוב בארץ. ראיתי חשבונות ועד הונולולו. עד עכשיו יש
לי חשבון לא סגור עם כמה ערבים ממערת המכפלה.
יופי, אמר בייבי, עכשיו תקשיב למשימה שאני צריך שתבצע.
רק רגע, אמר ברוך, מה בקשר לתשלום.
תרי זוזי, אמר בייבי, ולא יותר מזה.
ברוך צחק. מה אני יכול לקנות בתרי זוזי, הוא שאל, בקושי גדי
אחד.
טוב, בייבי אמר ונשבר, כמה אתה רוצה.
זה כבר יותר טוב, אמר ברוך, אני רוצה מיליון דולר, בייבי.
קיבלת. עכשיו תקשיב למשימה.

כעבור כמה שעות, בצד הראשון של העיר, חיים התארגן לפגישה
חוזרת עם רואה חשבונו. הם צריכים לסכם על כמה עניינים ועיקרם
קריאה חוזרת של דוחות מס הכנסה, דבר שנערך מדי חודש כדי לוודא
שלא נעשתה שום טעות ושכל הכסף שמגיע לממשלה באמת יגיע.   חיים
לא רצה בשום אופן לגנוב, מה שעלול לסכן את כל עסקיו, ואף סותר
את כל הערכים עליהם גדל.
רואה החשבון הגיע ועמו, כך שיער חיים, העוזר החדש. רואה
החשבון היה מצומק וקירח, ואילו עוזרו היה מגודל ושופע שיער,
וחיים היה בטוח שראה אותו פעם בתור מתאגרף מקצועני.
הם עברו על הדוחות, עניין משעמם לכל הדעות, ולכן חיים עיסק
עצמו בזוטות אחרות. הוא קרא שוב את עיתון הגלובס, ושמח שוב
פעם מחדש מלראות את שמו מתנוסס על הצלחה גדולה שכזו.
כשעבר על הכתבה קרא על משפחת אלפרוניהו, שאיבדה תוך כמה
חודשים חצי מהונה, ולמרות שידע את סיפור הסכסוך בין שתי
המשפחות, לא יכל שלא לרחם עליהם. כזה הוא, חיים שלנו, רחמן.
אני הולך לשירותים, אמר רואה החשבון, ופנה לדרכו. בחדר נשארו
רק חיים והעוזר המגודל. קוראים לי חיים צדקיהו, ניגש חיים
אליו ולחץ את ידו, ברוך, הוא ענה, ברוך גולד.   רוצה משהו
לשתות, שאל אותו חיים ומזג לעצמו כוס ג'ין וטוניק מבר המשקאות
העמוס שלו. תודה רבה אדוני, אמר ברוך, ארצה וודקה מרטיני, אם
אפשר, מנוער לא מעורבב.
חיים מזג את המשקה והקפיד לנער ולא לערבב, אף שלא ידע מה
ההבדל, אבל לא רצה לצאת טמבל.
ברוך ניגש לקחת את המשקה, כשלהפתעתו הרבה של חיים, שלף סכין
מחגורתו ודקר את חיים שלוש פעמים בבטן.
חיים, פצוע אנוש, הספיק רק לומר, הגם אתה ברוכוס, ומת. כוס
הג'ין נפלה מידו ונשברה וברוך מיהר ויצא מהחדר.
כשקיבל בייבי את החדשות הטובות שמח עד הגג, למעשה לא היה כל
כך שמח מאז גיל שלוש בגן טרום חובה. מוסא נכנס ושניהם חגגו את
ניצחונם על פני משפחת צדקיהו, בכוס עלית הארק וופלים מצופים.
בייבי הרגיש שהחזיר את כבודה של המשפחה, שהיה רמוס מאז אותו
יום ארור באומן 17.
באותו הזמן חיים היה בדרך למעלה.
עולים במדרגות נעות לגן עדן. לא כולם עולים, רק אלה שיש להם
סיכויים טובים להיכנס. הרוב ישר יורדים. קפדן, כבר אמרתי.
צדוק המשיך בעבודתו הרגילה, מלבד סופר אחד שנפטר ועשה בלאגן
כשלא נכנס, הכל היה בסדר.
כשהוא ראה מרחוק את חיים עומד בתור, הוא שפשף את עיניו כלא
מאמין. רק אתמול הסתנן כרוח אל מערכת גלובס וקרא שם על הצלחתו
הגדולה של נכדו.
משראה שהוא אינו מדמיין, נטש את מקומו לקול מחאת העומדים בתור
וניגש לנכדו.
מה זה, הוא שאל, מה קרה.
קנאה, הוא אמר, משפחת אלפרוניהו.
חבורת המטומטמים האלה, צעק צדוק, הכל בגלל סלקציה.
זה בסדר, אמר חיים ושאל, מי אתה.
צדוק נזכר לפתע שהמתים יכולים לראות את החיים אבל זה לא עובד
הפוך.
אני סבא של סבא של סבא שלך בחזקת 28 , הוא הסביר, ועכשיו אין
לנו המשך, נגמרה שושלת צדקיהו.
צדוק התיישב על ענן ודמעות בעיניו.
חיים יצא מהתור וניגש אליו, אל תדאג סבא, גם ככה יותר טוב פה
נראה לי, והשארתי את החברה בידיים טובות.
אתה לא מבין, צדוק הסביר, מילא זה שנגמרה השושלת, אבל בגן עדן
יש תחרות לשושלת הכי ארוכה, ולא היה חסר לנו הרבה, כי שמועות
שהנכד של הנכד של הנכד של יהויכין עושה סמים קשים והיה נגמר
תכף. עכשיו אני לא יקבל 70 בתולות, התלונן צדוק.
זה לא משהו ששאהידים מקבלים, שאל חיים.
לא, הסביר צדוק, זה סתם עבודה בעיניים, הם מקבלים בחורה אחת
מנוסה הרבה מאוד אם אתה מבין למה אני מתכוון וגם זה רק לרבע
שעה ולא עד הסוף.
אחרי כמה דקות צדוק נרגע. חיים חזר לתור וצדוק חזר לעבודתו.
כשחיים הגיע המאזניים נטו בבירור לצד אחד.
צדוק שמח, למרות שלא יקבל את 70 בתולותיו, לפחות הוא יכול
להתגאות בחיים הראשון בגן העדן.