דוד הטלפט החליט שהיום ילך לו חזק , כבר לבוש בבגדי ההצגה שוב
הוא העמיד את הבסטה שלו ליד התחנה המרכזית (למרות כל המסטיקים
השחורים האלו על הרצפה).

הוא ידע שהיום יהיה לו יום חזק כך אמרו לו השמיים, היום הוא
ישכנע את כל האדישים האלו שעוברים פה "כמו עכברים במבוך (מלמל
בפה סגור למחצה) כולם עיוורים רודפים אחרי צללים והדים"

היום אני אתפוס כמה כאלו ואראה להם את הדרך הנכונה אגאל אותם
מייסוריהם .

"דקה אחת אדוני , רק דקה אחת אני מבקש...אדו.."
(אך הבחור עם השיער המדובלל המשיך והתעלם מזמזום זה.)

"בבקשה בחור צעיר , חצי דקה רק תשמ... "
(אבל הבחור מיהר והסתכל בעיניו המטורפות על מטרד זה .)

"הווו שנייה אדוני רק שנייה מהחיים שלך , אין לך מה להספיד"
(להפתעתו ולשמחתו של דוד עובר אורח נעצר והתקרב לכיוונו .
הוא נראה לבוש בקפידה ממש תפור לפני מידה , מריח כמו ספריה
,בשנות ה-40 המאוחרות לחייו
עיניו היו מטורפות וחלולות, ניחוש ראשוני הבחור היה בגלגולו
הקודם צבוע(החייה המצחקקת ביללה אני לא יודע לנקד (-; ).

"אני מכיר אתכם ,בני זונות כולכם אתם רוצים שנייה ואז דקה ואז
שעה ואז תיקח לי את כל החיים  זה לא נגמר אבל עכשיו אני אגמור
עליך "
(אחוז אמוק תפס הצבוע את צווארונו של דוד ושלף אותו מהבסטה )

"לאאאה  איןן צורך אני באאאמת אני הולך עכשיו " אמר דוד בקול
שטוף בהלה

"אינשטיין פעם אמר שזמן זה דבר יחסי ,לדוגמא השנייה הזאת
שבקשתה במקרה מסוים יכולה
להשתוות לשעה "(אמר בטון אקדמאי)

"למדתי שבחיים קולטים הכי טוב דברים מוחשיים בוא ואני אדגים לך
"
הצבוע משך את דוד לבסטה ממול כאילו היה שק חול קנה ארטיק וחזר
לבסטה ההפוכה של דוד.
הצמיד את הארטיק לידו של דוד ושאל
"עכשיו בו נסתכל על השעון אתה תספור עד 10 צא...."

"10 ....9 ....8....7...6...5...4...3...2...1..0" (קרא דוד
בייאוש)

"כן בערך 10 ,עכשיו תספור עד !10"
אמר הצבוע והוציא מצית מכיסו הדליק אותה וקירב אותה לידו של
דוד
בעודו אוחז בו באגרסיביות.

"0345678910 אייי זהו עזוב אותי "

"5...4...3..2...1 זהו עכשיו זה 10 "אמר והחזיר את המצית לכיסו

"תראה תוך כמה זמן ספרתה כששרפתי את היד שלך !!!! רואה זמן זה
דבר יחסי !!!!"

"נכון צודק צודק , אני באמת חייב לזוז"

"לך לך אדיוט מטומטם " בעט בו הצבוע .

"פאק פאק פאק פאק פאק .... כל הכבוד ... פאק פאק פאקפ אק"
מחיאות כפים מכל עבר.