"את עייפה?"
הבטתי בשעון- השעה הייתה 1.5 לפנות בוקר. "לא, לא ממש. למרות
שכבר די מאוחר אני מרגישה שאני לא מספיק עייפה כדי להירדם"
"רוצה לשבת אצלי בחדר?"
"בכיף", אמרתי והלכנו בשקט לחדר שלו כדי לא להעיר את שאר
הדיירים בחדרים לידינו.   חזרנו מבילוי במועדון, אני וטוני.
היה ממש משעשע להיות במועדון וייטנמי ובכל מקום רואים שוטרים
ומערביים מבוגרים עם וייטנמיות צעירות. טוני אמר שלדעתו חלקן
זונות  ומי שלא, פשוט נתלית על גבר מערבי בגלל כסף. ישבנו על
המיטה שלו- אחת משתי מיטות יחיד, טוני שם MTV אסיה ואני
בינתיים הבאתי את חפיסת הקלפים שלי מהתיק. שיחקנו משחקים
אוניברסליים ולאחר מכן כל אחד לימד את השני משחקים מהבית.
העיניים שלי התחילו להיות כבדות. הפסקנו לשחק וטוני כיבה את
האור- אני בינתיים השתרעתי לאורך המיטה ואז התחלנו לשוחח.
התחלנו עם הנושאים הרגילים של במה אתה עובד, מה עשית עד עכשיו,
מה את מתכוונת ללמוד והתעכבנו קצת על נושא הצבא שעשיתי- הוא
מאוד העריך את זה שבנות הן חיילות.
"תגידי", הוא שאל בשקט, "הרגת פעם מישהו?".
צחקקתי. "ממש לא. אני בקושי יודעת לירות בנשק. זה שהייתי
חיילת, לא אומר שהייתי לוחמת- בכלל רוב החיילים עושים עבודות
משרדיות. זה ממש לא כמו שאתה רואה בסרטים. גם הלוחמים שלנו לא
מטיילים בעזה כל היום ויורים".
עברנו לדבר על המדינות שלנו ומה אנחנו יודעים על המדינות של
האחר. למרבה הבושה הידע שלי על צרפת הסתכם במגדל אייפל,
דיסניוורלד, קרואסון ובאגט. הידע שלו הסתכם בירושלים וכמובן
בסכסוך הישראלי- פלסטיני. מבלי לרצות, שוב נכנסתי לויכוח
פוליטי- כולם בטוחים שהפתרון מאוד פשוט ושאנחנו פשוט צריכים
לתת להם את המדינה שלהם וזהו. כולם בטוחים שאנחנו המדינה החזקה
והרעה שרק הורגת יום וליל אזרחים פלסטינים תמימים וחסרי ישע.
מהר העברתי נושא למשהו טעון פחות- ידעתי שבפגישות ראשונות אסור
לדבר על שלושת הנושאים המסוכנים: פוליטיקה, דת וסקס, אז שלפתי
את השפן הקבוע שלי לפיתוח דיון פילוסופי מעניין:
"אז תגיד, אתה מאמין באלוהים?"
"לא", אמר חד משמעית.
טוב, כנראה שאני צריכה לפתח את זה יותר. למה תמיד עליי מוטלת
תמיד החובה לפתח שיחות גוססות?
"למה לא?"
"למה כן?"
"כי... אוקיי, האמנת פעם?"
"כן. כשהייתי קטן ואז פתאום התחלתי לחשוב למה בעצם להאמין בו.
הייתה איזה חצי שנה שממש הייתי דתי והלכתי כל יום ראשון
לכנסייה אבל הפסקתי כי שאלתי שאלות ולא נתנו לי תשובות מספקות,
פשוט פטרו אותי ב: 'ככה זה', ולי לא מתאים להאמין בצורה
עיוורת. בנצרות אם אתה תורם כסף לכנסייה ובא כל יום ראשון
למיסה, אתה נוצרי טוב וזה מספיק. אין רוחניות, אין משהו מעבר
שיתרום לך כאדם"
"אז פשוט הלכת לצד הקיצוני"
"בדיוק"
"אני חושבת שדתות זה דבר מיותר- זה סתם מפריד ומפלג אנשים
וגורם להם להילחם זה בזה. בכלל, אתה לא חושב שזה טיפשי שיש
שלוש דתות עיקריות בעולם שמאות שנים נלחמות זו בזו וכל אחת
בטוחה שהיא הדת האמיתית והנכונה, אבל בעצם הבסיס של כולן זהה:
אהוב את אלוהים שהוא אותו אלוהים אצל כולם, עזור לחלשים ממך
וכמובן אסור לרצוח ואסור לגנוב. כולם מאמינים בהומניות וטוב
לב, אבל עדיין רוצחים אנשים אחרים בשם האלוהים, כאילו שאם הוא
באמת קיים, הוא היה רוצה שנשמיד אחד את השני"
"את צודקת. בכלל, אני חושב שבני האדם המציאו את אלוהים כי הם
פשוט היו צריכים משהו להאמין בו- זו תכונה אנושית. את מאמינה
באלוהים?"
"אני לא בטוחה. המוח אומר שזה לא ייתכן ואין הוכחה, אבל הלב
רוצה להאמין שיש שם משהו ששומר עליי, משהו שדואג לכך שהעולם
ימשיך לנוע ולנהוג כמנהגו. אני חושבת שאני לא רואה אותו בצורה
המסורתית, אלא יותר כמו אימא טבע ובכל זאת, אני נוהגת להתפלל
אליו כל לילה"
"תגידי, אני יכול לנשק אותך?"
"מה?!", הייתי מופתעת לחלוטין.
"לא שמעת?"
"שמעתי אבל בדרך כלל לא שואלים, פשוט עושים"
"טוב, אז אני אנשק בלי לשאול", אמר בחיוך והצמיד את שפתיו
לשלי.
איזה כיף היה לחוש את השפתיים החמות והרכות הללו עוטפות את
שפתיי, הלשון מגששת דרכה ללועי ולהרגיש את המתח המיני הזה
שהצטבר בתוכי למן הרגע הראשון שפגשתי אותו אתמול בערב בלובי של
הגסט האוס המשותף שלנו, דרך כל היום שטיילנו יחדיו במקדשים
ובשווקים של אואה ועד עכשיו.
הוא ניתק את שפתיו. "שאלתי בגלל שאני לא מכיר ישראליות ואני לא
יודע מה המנטאליות שלכן ומה מקובל או לא. אני לא מעוניין לפגוע
ברגשותייך"
"זה מאוד מתוק ומתחשב מצדך", אמרתי נפעמת.
הסתכלתי לו בעיניים וליטפתי לו את הלחי המעוטרת בזיפים, את האף
הישר, הסנטר המרובע והחריץ הסקסי של הסנטר שבקצהו, מעט מתחת
לשפתיים התנוסס בגאון עגיל כסוף. הוא ליטף לי את המותן ואני
צחקקתי. הוא העביר את היד לגב התחתון וממש התקפלתי מצחוק.
"אני מאוד רגישה"
"שמתי לב", הוא צחק.
"אתה יודע, לפעמים זה מעצבן שאני רוצה לומר לך דברים ואני לא
יכולה להגיד לך כי האנגלית שלי לא עד כדי כך טובה, או שאני
אומרת לך משהו ואתה לא מבין אותי... מצד שני זה טוב כי אני
יכולה להגיד לך מה שאני רוצה בעברית ואתה לא תבין אותי
בחיים..."
"אז את יודעת מה? בואי ננסה. כל אחד יגיד מה שבא לו, ככה כדי
להתפרק. אני אעניק לך את הכבוד להיות ראשונה".
"טוב, אז אני מאוד הופתעתי כשנישקת אותי- זה בא לי בלי קשר
לכלום והייתי בטוחה שאתה לא מעוניין בי והאמת שאני לא יודעת אם
כדאי לי לנשק אותך שוב... אני חושבת שאתה מאוד חמוד ומקסים",
סיימתי ועברתי לאנגלית: "עכשיו תורך".
הוא הביט בי ואז התחיל לדבר צרפתית והרגשתי איך אני נמסה כמו
כפית סוכר בכוס קפה. המילים התגלגלו בין שפתיו בצורה כה סקסית
שהרגשתי שגם אם הוא עכשיו יגיד לי את הדברים הכי מגעילים
בעולם, אני אחייך כמו מטומטמת ואתמוגג מנחת. מידי פעם, שמתי לב
שהעיניים שלו התרוצצו לצדדים- כנראה ממבוכה- והוא לא הביט בי.
הוא סיים.
"מה אמרת?", התעניינתי, למרות שידעתי שזו שאלה אסורה.
"קודם את"
"אמרתי שאני חושבת שאתה חמוד"
"וזהו?"
"אפשר לומר... ואתה? נראה לי שאתה לא דיברת עליי בגלל שלא
הסתכלת לי בעיניים"
"דווקא כן דיברתי עלייך, פשוט לא רציתי שתנחשי מה אני
אומר..."
ואני כבר הבנתי על מה...
"אני דיברתי על זה שבצרפת, לפני שיצאתי לטיול, הייתה לי חברה
במשך הרבה זמן ונפרדנו בגלל הטיול ונראה לי שאני כבר לא אוהב
אותה. פשוט תהיתי אם אני יכול לתפקד אחרי כל הזמן הזה, חודש
ושבוע עם בחורה אחרת. כל הזמן הזה אפילו לא התנשקתי, שלא לדבר
על מעבר לזה".

המשכנו לדבר על דברים אחרים ואני בינתיים המשכתי ללטף כמוקסמת
את פניו, נהנית לשמוע את המבטא הצרפתי המקסים שלו מתגלגל בין
שפתיו, תוך שאני מתעכבת על ליטוף הגומות העמוקות, האף,
הפירסינג מתחת לשפה וזה שבגבה השמאלית. פתאום הבחנתי בצלקת
מאורכת על המצח.
"מה זה?"
"זה... מתאונה".
שתקתי ולא המשכתי לחקור מעבר לכך. עברנו לנושאים אחרים.
"אתה יודע שלבנות האצבע ארוכה יותר מהאצבע הרביעית ואצל בנים
זה ההפך? זה בגלל שההורמונים שזורמים דרך חבל הטבור לעובר,
קובעים את מין מוח התינוק וזה אחד הסימפטומים. הנה, אני אראה
לך", אמרתי והנפתי את כף ידי מול פניו.
רציתי להוכיח זאת גם בידו שלו. הרמתי את היד השמאלית שלו, אבל
האצבעות המדוברות היו באותו אורך, אז הרמתי את יד ימין כדי
לבדוק אותה והוא מיד הוציא אותה מידי.
"זאת לא יד אמיתית, זה... מהתאונה".
הבטתי עליו בשוק ולא ידעתי מה להגיד. רציתי לקבל עוד פרטים אבל
פחדתי לגעת בנקודה כה רגישה, אז ניסיתי להתנהג כרגיל, התעשתי
על עצמי ועברתי לנושא אחר.
בינתיים לא יכולתי שלא לחשוב על כמה שהוא מסכן ומצד שני איך לא
שמתי לב? פתאום הבנתי למה אני רואה אותו יומיים ברצף בחום הזה
בחולצות דקות ארוכות שרוול. תהיתי איך הוא מתפקד בחיי היומיום
וזה ממש קדח לי במוח- לא הצלחתי להתרכז לחלוטין במה שהוא אמר.
צחקתי לעצמי כי זה הזכיר לי סיפור שכתבתי על זונה עם רגל מעץ
ופתאום חשבתי על האם זה יפריע לי לשכב איתו. אני מתכוונת לא רק
פיזית, אלא בעיקר נפשית. ובכלל, איך היד הזאת נראית? עד היכן
היא מגיעה? והאם הוא מסיר אותה כשהוא הולך לישון? איך הגדם
נראה? לפני כמה זמן זה קרה?

המשכתי ללטף אותו ולהתנשק איתו ושוב צחקתי כמו מטורפת כשהוא
ניסה לגעת בי, אני לא יודעת למה פתאום הפכתי להיות כה רגישה.
הפסקנו והנחתי את ראשי על חזהו. הוא החזיק לי את היד ומולל לי
את האצבעות ואני האזנתי ללבו ההולם חלושות. חשבתי כמה שהוא
מתוק ופתאום שמתי לב שהוא בקושי משתמש ביד הלא אמיתית. ניסיתי
להיזכר האם נגעתי בה פעם ואיך יהיה מגעה בין אצבעותיי, או על
עורי. לא הצלחתי להיזכר אם הוא אי פעם נגע בי איתה. פתאום שמנו
לב שהשעה חמש בבוקר. הוא ראה שאני עייפה.
"אולי כדאי לישון במיטה שלך כי היא גדולה יותר?"
"אה... לילה טוב", אמרתי כי חשבתי שהוא מנפנף אותי.
"את לא רוצה שאבוא אלייך?"
"אה, התכוונת שתישן אצלי בחדר?"
"כן, כי המיטה שלי קטנה מידי וזה לא נוח"
"אני מצטערת אבל אני בקושי מכירה אותך ואני לא מרגישה עם זה
מספיק נוח..."
"אני מבין", הוא אמר באכזבת- מה.
התחלתי להרגיש רע. הוא בטח תוהה אם זה בגללו, בגלל שאני באמת
לא מרגישה בנוח לישון עם גבר זר או אולי בגלל הגילוי על היד.
אני מניחה שלו הייתי מכירה אותו יותר זמן, אולי זה פחות היה
מטריד אותי ואולי כן הייתי מזמינה אותו לחדרי ועושה איתו
משהו.

לקחתי את השעון המעורר שלו כדי שאצליח לקום למחרת בבוקר בזמן
לאוטובוס.
"אם אתה רוצה, מחר כשאעיר אותך כדי להחזיר לך את השעון, תוכל
לבוא לאכול איתי ארוחת צהרים לפני שאלך", אמרתי ונפרדנו בנשיקה
פשוטה על השפתיים.
הלכתי לחדרי וניסיתי להירדם, אך המחשבות על טוני התרוצצו
בראשי. יש בזה משהו מאוד ביזארי לשכב עם גבר בעל יד אחת, חשבתי
לעצמי. אומנם מאוד רציתי אותו, אבל אם לא הרגשתי בנוח איתו מכל
סיבה שהיא, אז כנראה שככה זה צריך להיות. יהיה לי חבל לא לראות
אותו יותר, אני חושבת שהוא גבר מיוחד במינו ואז נרדמתי.

עמדתי מול הדלת של החדר שלו. השעה הייתה שתיים בלילה וחזרתי
מהמועדון בו הייתי בליל אמש. בבוקר כשקמתי, הלכתי לקבלה ו-לה,
הבחורה הווייטנמית בקבלה שהתיידדתי איתה, ניסתה  לשכנע אותי
להישאר לילה נוסף. טוני בדיוק ירד למטה במדרגות וחייך אליי
בברכת בוקר טוב. לא יכולתי שלא להרגיש צביטה קטנה בלב, אז
הסכמתי להישאר לילה נוסף. טוני אמר שיש לו סיור מאורגן בעיר
וזה בדיוק מה שעשיתי אתמול, אז הידברנו להיפגש מאוחר יותר
בערב. בערב, הוא היה עייף מכדי לבוא איתי למועדון, אז הוא פשוט
הלך לישון ואני הלכתי לבד. הרגשתי נורא- בלעדיו פתאום היה
משעמם ביותר, כל הגברים (שהיו מקומיים בעיקר) נראו חסרי טעם
וריח שלא שווים מבט,  והמוזיקה נשמעה פתאום חד גונית. מהר מאוד
חזרתי לגסט האוס שלי ורגליי הוליכו אותי לחדר של טוני במקום
לחדרי.
דפקתי על הדלת פעם ופעמיים. אין מענה. הרגשתי מאוד עצובה
ובודדה ופתאום התחשק לי לישון מחובקת עם טוני ולהרגיש אותו
צמוד אליי. על פי כל חוקי הנימוס, ברגע שבשעת לילה מאוחרת לא
עונים לך, פשוט צריכים לעזוב את המקום. אולם הצורך שלי היה חזק
מחוש הטאקט ולכן המשכתי לדפוק בדלת- לפחות השתדלתי להתחשב
בשכנים...
בפעם השישית הדלת נפתחה לכדי סדק.
"או, היי...", השיב בחמימות בעיניים עצומות למחצה. הוא אפילו
לא כעס. פלג גופו השמאלי שהיה חשוף מולי, היה עירום.
"חכי רגע", אמר וראיתי אותו לובש חולצה מכופתרת תוך שהוא מתחיל
ביד ימין כך שלא אראה אותה ורק כשהייתה מכוסת, הוא פתח את הדלת
לגמרי ולבש את השרוול השמאלי. התיישבתי על המיטה שלו והוא סגר
את הדלת. הוא ניסה לדבר איתי, אולם הייתי נטולת מצב רוח
לחלוטין.
"אני מרגישה ממש חרא ואני לא רוצה לישון לבד. יפריע לך לישון
איתי בחדר?"
"טוב, אין בעיה", אמר ולקח את השעון המעורר והתיק.
עברנו לחדר שלי וקיוויתי שהוא לא יתחיל לשלוח ידיים- ממש לא
היה לי חשק לזה. סידרתי את הבלגן והוא בינתיים עישן סיגריה
והסריח לי את החדר. הלכתי לשירותים ולבשתי בוקסר וגופיה
לשינה.
"יש צד במיטה שאתה מעדיף?", שאלתי.
לרוב איני שואלת אבל הנחתי שעקב מצבו המיוחד, עליי להתחשב
ואולי הוא יעדיף לישון על אחת הידיים ואכן הוא העדיף את צד
שמאל כמו שחשבתי. נכנסנו למיטה ולא הצלחתי להירדם, אז הוא ליטף
לי את הגב וזה היה נעים כל כך... בסוף הוא נרדם ונדמה לי שגם
אני.

באמצע הלילה התעוררתי שוב. הוא ישן עם הגב אליי, על צדו השמאלי
ורציתי לחבק אותו, אז הנחתי יד על המותן ונגעתי בטעות ביד הקשה
שלו והוא ישר התעורר בקפיצה.
"סליחה", מלמלתי.
הוא הזיז את היד לקדמת גופו ולא יכולתי להימנע מלחשוב כמה הוא
רגיש לגבי היד ואיזה נורא זה לדאוג בקשר אליה כל הזמן- עד כדי
כך שהוא מתעורר מנגיעה קלה. ליטפתי לו את המותן וכשהוא הסתובב
אליי על צדו שנית, העברתי יד על הגב החשוף לכיוון הישבן
והופתעתי לראות שאין תחתונים.
"כבר ציינתי שאני לא אוהב לישון עם בגדים?", אמר לנוכח
פליאתי.
חשבתי שזה מחמיא לי שהוא חש איתי מספיק בנוח כדי לישון לצדי
בעירום. ניסיתי לראות באור של מטען הטלפון הנייד שלו עד להיכן
היד התותבת שלו מגיעה, אבל לא הצלחתי לראות. התחלתי להרגיש
שאני מתנהגת כמו בחורה אובססיבית...
הוא ליטף לי את הגב ובסוף את השדיים.
קמתי והלכתי לשירותים ואז חשבתי: היי, אם לו מותר לישון עירום,
למה לי לא? אז התפשטתי מלבד התחתונים והשתחלתי תחת השמיכה.
לאחר זמן מה הוא ליטף אותי, התהפכתי על הגב וכשכמעט נרדמתי
הרגשתי פתאום פה חם מכסה לי את הפטמות. מאוד התרגשתי כי כל
הזמן הזה מהנשיקה הראשונה של אתמול, לא היה בינינו שום מגע
פיזי. הוא הכניס את ידו לתחתונים שלי, אבל כשהוא התחיל לגעת
בי, המגע היה לוחץ ונוקשה מידי. הערתי לו, אבל במקום לשנות,
הוא הפסיק לגמרי.
הרגשתי מוזר- כל הסיטואציה הזאת הייתה הזויה לחלוטין וחשתי ממש
לא בנוח איתו ושאולי הוא חושש מהתגובות שלי ולכן הוא לא מתנהג
טבעי.
"למה אתה לא מתנהג טבעי איתי?", אזרתי אומץ ושאלתי בכנות.
"אני לא יודע מה לעשות איתך"
"למה אתה מתכוון?"
"אני לא יודע אם אני מתנהג בסדר ומה מקובל בין גברים לנשים
בישראל"
"אני חושבת שאתה אמור להבין שאם אני נמצאת איתך במצב הזה, מן
הסתם גם אני רוצה, לא?".
הוא חייך ואז נלחץ אליי מאחור בעדינות והרגשתי שעמד לו. לא
הייתי בטוחה אם הוא בכלל נמשך אליי, כי גם אם הוא לא יודע מה
לעשות איתי, הוא עדיין יכול לפחות לנשק אותי. בכלל, כל העסק
הזה לא נראה לי, למרות שאני מאוד נמשכתי אליו והקטע של היד כבר
פחות הפריע לי. חשבתי שיותר מפריעה לי ההתנהגות המוזרה שלו
והחששות שלו ממני ומתגובותיי.
לפתע השעון המעורר צלצל- השעה הייתה חמש בבוקר.
לא הבנתי למה הוא כיוון את השעה כל כך מוקדם. אז הוא שכב לצדי
עוד כמה דקות ואז התיישב ולבש קודם כל את החולצה ולאחר מכן את
השאר.
"אני חייבת היום לנסוע להויאן", אמרתי.
"אני רוצה להישאר פה עוד קצת. תכתבי לי על פתק את המייל שלך
ותדחפי לי מתחת לדלת", אמר. "שתהיה לך נסיעה טובה".
והוא הלך. לא יכולתי שלא להפסיק לבהות בדלת עוד דקות ארוכות
ואז פשוט הפלתי ראשי על הצד וניסיתי לשווא להירדם.

"איזה צרוף מקרים מוזר!", אמרתי לטוני.
שלושה ימים אחרי שנפרדנו, בדקתי את המייל מידי יום  ביומו ורק
היום בערב ראיתי מכתב ממנו שהוא הגיע להויאן ומתארח במלון שלי!
ולא סתם, בקצה השני של הקומה שלי!
"נכון...", הוא אמר וחייך. "מה עשית עד עכשיו?"
"סתם טיילתי, הייתי בגשר היפני, בעיר העתיקה ותפרתי כמה
בגדים..."
"כמובן", הוא צחק. "נשים...".
"אוי, תשתוק!", אמרתי ותחבתי את ידי תחת הכרית.
הוא שכב מולי במיטה שלו- הפעם הייתה לו מיטה זוגית. גם יד ימין
שלו הייתה תחובה מתחת לכרית הוא הביט בי בחיוך מטופש.
מהרגע שראיתי אותו וחיבקתי אותו ועד הרגע שהוא כיבה את האור לא
יכולתי שלא לחדול מלהביט ביד שלו תוך ניסיון שהוא לא יבחין
בדבר.וכל הזמן זמזמה לי בראש השאלה שכה רציתי לשאול: "ספר לי
מה קרה".
אבל לא שאלתי.
היינו שני זרים, היינו מאוחר יותר מאהבים. היינו קרובים גם
נפשית לפעמים, אבל עדיין לא חשתי בשיא הטבעיות לידו, ואני אחת
שחשה בדרך כלל בטבעיות ובנוחיות מהר מאוד.
תהיתי האם התמזל מזלו והוא איטר שנפגע ביד ימין, או אולי ימני
שנאלץ ללמוד להיות שמאלי.
"מסכן שלי...", לחשתי לו בשקט כשהוא חיבק את מותניי והשעין
ראשו על חזי.
"למה?"
"לא משנה... עזוב, אני טיפשה", אמרתי והמשכתי לחשוב על ההלם
שספג לאחר התאונה ואיך הוא מתפקד מבחינת העבודה ואולי הוא לא
סיפר לי הכל וחברתו עזבה אותו בגלל התאונה? ואולי הם הכירו
אחרי? האם אני מסוגלת לצאת עם מישהו מעבר לסטוץ שהוא נכה?
כלומר טוני לא ממש נכה- הוא מסוגל לתפקד היטב, אבל בכל זאת.
ואיך החברה תגיב? המשפחה? נזכרתי בריאיון שקראתי בארץ על חבורה
של צעירים נכים שאמרו שהם בדיוק כמו כל אחד אחר והם שונאים
שמרחמים עליהם והם מנסים לעשות הכל ובלי לבקש עזרה, רחמים או
הקלות. מה היה קורה לו לי חלילה הייתה קוראת תאונה או שהייתי
נקלעת לפיגוע ולי היו חסרים איברים?
ופתאום כבר לא היה אכפת לי אם יש לו שתי ידיים אמיתיות או לא.
אם אני עושה איתו אהבה, אני עושה אהבה עם המכלול, עם הנפש שלו
ורק אחר כך עם הגוף. פתאום בלי שום סימן מוסכם או מילה התנשקנו
והתגלגלנו במיטה ואיכשהו הבגדים התעופפו והוא נגע בי בכזאת
עדינות ורכות וכשהיה מעליי הוא נתמך ביד התותבת על המיטה, נוגע
רק בשד הימני שלי הקרוב ליד הטובה שלו. כדי להקל עליו, הייתי
מעליו אבל הוא לא נתן לי הנחות ופרק אותי עד שהתמוטטתי.
נותרנו מחובקים עוד דקות אחדות.
"אני חייב להוציא את הקונדום", לחש לי תוך ליטוף שיערי.
לי כבר לא היה אכפת כלום.
הוא קם, הדליק את האור בשירותים ואני הצצתי בזווית העין.
לראשונה ראיתי אותו עירום לגמרי ולמרות שראיתי מעט מטושטש כי
הסרתי קודם לכן את המשקפיים, הרגשתי טוב עם עצמי. זה היה מוזר,
הוא התנהג כמו אישה שלא אוהבת את הגוף שלה ומזדיינת רק בחושך.
הוא כיבה את האור בשירותים, שכב לידי, הניח יד על גבי התחתון
ושנינו שתקנו.
הפעם השתיקה הייתה נינוחה יותר ולא מטרידה.
החומות קרסו והקרח נשבר.
"איך היה?", שאלה מטומטמת לכל הדעות.
מה הוא יגיד לי? שחרא?
"נהדר", הוא אמר ואפילו הוסיף: "לא תיארתי לעצמי שכזה טוב.
בדרך כלל הסקס עם הבחורות הראשונות שאני שוכב איתן אחרי שאני
נפרד ממישהי הוא ממש לא משהו. איתך זה שונה...".
"גם אני מאוד נהניתי", ציינתי והתכרבלתי בחיקו.
טוני הכניס את ידו הימנית מתחת לכרית והשמאלית ליטפה אותי.
הוא עדיין מסתתר ממני, עדיין חושש, עדיין לא מרגיש בנוח.
זה הפריע לי יותר מכל יד תותבת שהייתה לו.
הוא נרדם על כתפי, לראשונה.

בבוקר, אחרי שהיה לי קשה להירדם כל הלילה, קמתי בשקט ונעלתי את
הדלת מאחוריי בעודו ישן. התחלתי להרגיש כאילו אני גבר אבל
הייתי חייבת להמשיך הלאה לעיר הבאה- הפעם הייתי חייבת ללכת בלי
לומר כלום. לא יכולתי להתמודד איתו ולהיפרד ממנו כראוי.
התמונה האחרונה שלו שנתקעה לי בראש, הייתה התמונה בה ראשו נח
על הכרית כמו תינוק, יד אחת על הכרית שלי- מחפשת אותי אולי,
והשניה קבורה תחת הכרית שלו.