שני ארצי / חוסר ההכרה |
חוסר ההכרה שוטף אותי,
התת מודע שלי סוחף אותי.
מתערטלת אני אל מול שברון הפריצות...
צורחת, צונחת,
ונוחתת אל המציאות.
איש אינו יכול להושיע אותי,
מן הטירוף.
ועם כנפי השבורה
לא אוכל יותר לעוף.
חשופה אני עירומה אל מולך.
פגעת בי,
האם תדע?
כל גופי כאוב עכשיו,
ואימא מביטה בי,
כל רצוני עכשיו...
אלי התיקחתני?
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|