|
הספקתי עוד לדפוק חצי חיוך
לפני שרצתי אחוזת טרוף
אל אחוזת ההרהורים שלי
כולם הצליחו להבחין
בעיניי שכבר התחילו לדמם
לא יכלתי לעצור
האש המשיכה לבעור
וכשהגעתי אל אותו מחבוא יאוש
ליבי הכביד עליי
נפלתי שבוזה על ברכיי
הרצפה בלמה אותי
ושטיח הכאב מקיר לקיר
הוא ספג את דמעתי
לא הייתי צריכה להדליק אור
במקום הארור ההוא
כדי לראות
עד כמה אני לבד
ואת עיניי המשתקפות
בתמונות האכזבה
עוד פרק עבר
בסיפור שאינו נגמר
שעון הגורל מתקתק באוזניי
והוא קורא לי
הגיעה השעה. . . |
|
|
לפעמים נראה לי
שכל מה שאני
עושה, זה
להתפוצץ בבתי
קפה ולפזר את
החלקים הפנימים
של היהודי הזה
או כל אחד אחר
לצורך הוויכוח.
אנחנו דור של
מחבלים שלא אכפת
להם כמעט מכלום,
אולי חוץ מלמות
עליכם...
מוחמד מחמוד
אחמדוביץ' ממחזר
ממוחזר פטור
מביקורת. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.