כותב לאור נר בבקתה מקש
שיושבת על חוף החול הרך בלי חשש
ושמיים מלאי כוכבים דולקים
וירח מלא בגוונים לבנים

גם אוהב את רעש הים הלוחש
ובחוף שני בדואים עם מחשש
וישנה  קרירות שחודרת לעצמות
אך בלב חמימות באהבה בלי גבולות

ובלילה עמוק בשעות הקטנות
כותב את השיר עם ציפורים ישנות
היתושים מסביבי מזמזמים בקולם
ולעיני מתגלה יופי העולם

בבוקר אקום לראות הזריחה
ואעמוד על החוף ואלחש בקדושה
"תודה רבה על היופי הזה"
ואבין שאני כבר אינני הוזה

כי יפה העולם