"שכבתם?" השאלה הופנתה בטון רגוע, לא רציתי לדעת את התשובה.
"זה לא היה ככה" היא מילמלה
"שכבתם?!" עכשיו כבר צעקתי, בגרון ישב לו גוש בגודל של אגרוף.
"כן" צליל של מכה מילא את חלל האוויר, היא התחילה לבכות. סטרתי
לה. בכיתי גם. הסתובבתי והתחלתי ללכת לכיוון האוטו.
"אתה לא מבין" - "זה לא היה ככה!" התעלמתי, נכנסתי לרכב
והתחלתי לנסוע, במראת הצד ראיתי אותה בוכה על רצפת החניה.
הגעתי לבית של החזיר, החניתי את האוטו כל כך צמוד שהפגושים
נצמדו, דפקתי על דלת ביתו בחוזקה, הוא פתח.
האגרוף נכנס בדיוק בגשר האף ושבר אותו, התולעת שכב על הרצפה,
מלמל דברים לא ברורים וירק דם.
לא היה לי אכפת.
הבעיטה נכנסה בחוזקה, אולי גם צלע שברתי לו.
מיציתי.
הסתובבתי והתחלתי ללכת לכיוון הדלת, הוא נאנק מכאבים.
הלכתי על שביל הכניסה המפואר של ביתו, עם תאורת הגינה והאבנים
הירושלמיות, הקול שלו הקפיץ אותי, צמרמורת עברה לי בגוף.
"אידיוט! מה חשבת?! פעם בשבועיים תחזור, תזיין אותה 20 דקות
וזה יספיק? כמה נראה לך היא יכולה לאהוב אותך בטלפון? לך
לרובים ולטנקים שלך אימפוטנט" עצרתי במקום "מה אתה חושב שאני
לא יודע? היא סיפרה לי עליך הכול" הוא מלמל עוד כמה דברים אבל
אותם כבר לא שמעתי. הייתי עסוק במשהו אחר.
מצאתי בחניה את הפאסאט החדשה של אמא שלו, זו שהוא לוקח בכל יום
לקריה, הוצאתי את מפתחות המכונית שלי וחרטתי בהשקעה על כל מכסה
המנוע
"קרבי זה הכי אחי" |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.