הוא הכה והרבה
הוא יכה לא ירפה
היא תיבול ותקרא
הוא יוסיף, אין מרפא.
כרועה של כסילים
היא תחזור עד אליו
ויוטלו שוב מילים
והכל כמו לשווא.

וזה בא, זה ישוב
הכאב לא פשוט
זה שובר ועובר
לא נורא, לא חשוב.
נתגבר, נוותר
וברגע עצוב נסתתר.

ברחוב מתגלגל
עוד חתול מיילל
שירעיד בדממה
עד אותה צעקה.
"זה הכל בגללה"
היא תאמר בליבה.
ותוסיף להסס
עד תבוא כגוסס.

וזה בא, זה ישוב...

רעדה בה נימה
לחוצה שבלב
וקולות רחוקים
של דמעה וכאב
יסתתרו בדממה
של בדידות עקומה
של אותה בהירות
ורק לה, לעצמה...

מוקדש לכל הנשים המוכות באשר הן...