בלילה אפל לאורו של נר
רקדו צלליות על קיר חדר חיוור,
בו מעיני העולם ביקשתי להסתתר
ולתת למחשבותיי קצת להתרוצץ,
בטראנס מוחות מצמרר
שבין מלנכוליות ותקווה ליום שאחרי.
זיכרונות מרים מדירי שינה
מול חלומות רוויי תשוקה,
ייסורי געגועים סוחטי דמעה
מול הזיות מציתי להבה,
שתיקה רועמת שצרבה את אוזניי
מול שירת ציפורים שהרגיעה עצביי,
ונרדמתי.


שקעתי אל החלום שהביאני לשוט בסירה
וכל מה שסביבי - רק ערפילים וחשכה,
ומתוך הדממה נשמעה נקישה
ואל החלום פורץ מין דג קציפה (ג'לי)
שגופו רופס כמו נפשי השברירה,
ואחריו דולק נחש מזרה אימה,
כמו שובל האהבה שאותי פיתה
אל החטא ומעשי הבגידה.


לפתע אני מקיץ משנתי
וחש בריח בושם מתקתק באוויר,
פוקח עיניי לגלות במיטתי
פנים מחייכות הממיסות את לבי,
וגוף חם הנוגע בגופי
ודמי מאיים לפרוץ מתוכי.
גופה בגוון הלבנה המשתקפת,
מעיניה הקריסטליות האש בוהקת
ומציתות בי תשוקות כבויות
המתמסרות למגעי אצבעותיה העדינות.
משפתיה האדומות והבשרניות
משתלחת לשונה אל שפתיי הצורבות,
ומחלפות ראשה על פניי מתפזרות
וכקורי עכביש את ראשי לוכדות.


שלחתי ידיי על גופה לסייר
והחלה גניחות אליי לשדר,
תוך שמתחככת בערוותה
על איברי המתעורר מתרדמה.
אומרת: "בוא, אהובי, אל תוך אהבתי,
בוא, מתוקי, אל תוך צופי,
בוא, עיניים שלי, אל חיוכי,
בוא,, תואם גופי, אל כפפתי,
בוא, משורר שלי, ולחש באוזני,
בוא, נשמה שלי, והתאחד עמי."


נתתי לה זרעי!

30/05/03 ©