על תשוקת מים אל האש
וערגת האש עלי מים,
על אהבה שהשתפכה מקרבי
ביקשתי להציג בשירי,
בפה מלא רינה,
לב מלא באהבה.

והיא מנגד
עומדת,
כאילו אדישה,
צופה לא צופה,
באיש המפחד משתיקה
ומכביר דברי אהבה.

גואה בה התחושה
מתוך תאוותה לאהבה,
היא זוחלת ומטפסת,
בשיריו נאחזת,
גווה מיישרת
ונשיותה פורצת.

בפני נשיותה כורע
ומבקש ממנה
אהבתה לקרב ללבו החפץ
בשקט שיעטוף
נשמתו בטרם תתפרץ.


13/03/03 ©