מתחת לשמיכה
מחפשת את הקמטים שהשארת
את צורת גופך שהתפתל
ברגיעה משובבת
את חומך שהשאיר כוויה על סדין
אך לשווא תקוותיי
מזמן נעלמו העקבות
על כיסא מתנדנד
עליו הוספת לשבת,
עודנו נודד כאילו עם בעליו היה, מתעלם
מן הרוח שמסיטה
כאילו יצאת ותיכף תשוב,
אליו, למרפסת
בין כותלי הבית נודדת רוחי
מחפשת דבר מה שיזכיר
את אותו המגע שהשארת צרוב על עורי
ושום תרופה בעולם לא תביא להחלים
כאילו הינך כאן
ואולי בעצם כבר לא
נואשת יוצאת לשדה הפתוח
אולי שם העץ יגלה לי סודך, היכן היית
ולאן פנייך, ואולי
כבר לא נותר מי שיגיד ויספר
היית שקטן, ועדיין נשארת
אני יודעת,
אינני שומעת דבר |
