אני שונא רוח.
אין לי מה להוסיף.
הכותרת בעצם אומרת הכול. אין מטרה לטקסט הזה.
אם יש משהו שיכול לחרבן לי את היום, זה רוח.
אני מסתכל מהחלון, שמיים נקיים, אולי איזה ענן לבנבן וקטן אחד
משוטט. השמש קורנת, ציפורים מצייצות.
אני יוצא החוצה, ו...
רוח.
התחרבן לי עוד יום.
בזמן האחרון מתחיל להיות בי ממש הרבה זעם עצור. אני מתחיל נורא
להתעצבן בקלות. להתפרץ בנקל.
נראה לי שיום אחד אני פשוט ארסק למישהו את הפנים עם כיסא, סתם
כי לא יהיה לי כוח אליו יותר.
בכל אחד מאיתנו טמון הכוח להרוג. זה מפחיד אותי.
אנשים כל הזמן אומרים "אלוהים נתן, אלוהים ייקח". אבל בינתיים
מה שאני רואה, זה רק את האדם לוקח.
אדם לוקח מסטיק מחנות. אדם לוקח כבוד. אדם לוקח ביטחון עצמי.
אדם לוקח חירות.
אדם לוקח חיים.
אם אני אראה עוד בן אדם אחד, לוקח עוד משהו אחד, אני אתפוצץ.
אם הייתי יכול, הייתי מכחיד את כל המין האנושי. זה פשוט גזע
מחורבן.
עכשיו כל יפי הנפש יגידו "מה, תראה, יש מלא אנשים שכל הזמן
עוזרים לחיות פרא פגועות, מלא אנשים ששותלים עצים כדי לשקם
יערות. אנשים בונים שוניות אלמוגים מלאכותיות כדי להחיות את
האוקיינוסים."
ולמה בדיוק צריך לשקם את כל הדברים האלה?
נכון, בלי האדם המון חיות שתקעו בגדרות תיל, או נדרסו, היו
מתות מזמן.
ומי הניח שם את הגדר?
מי ישב מאחורי ההגה?
מי נתן את ההוראה לשפוך את הנוזלים המיותרים לים?
מעניין מתי המין האנושי יתחיל להבין מה הוא עושה.
איך הוא מחריב את הכוכב הזה.
יום יום, שעה שעה, אנחנו מנסרים את הענף שאנחנו יושבים עליו.
אנחנו מזהמים את האוויר שאנחנו נושמים, כורתים את היערות
שמייצרים את החמצן שאנחנו כה זקוקים לו.
לפחות אנחנו משמידים גם את עצמנו בינתיים.
כל מה שנשאר לכדור הארץ לעשות, זה לשבת בשקט, לחכות למלחמה
האנושית האחרונה שתביא לקץ הגזע,
ולהשתקם.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.