טוב אני לא מאמינה שזה קרה עכשיו, אני עדיין רועדת.
איזה מוח יש לי תודה לאל! שניה לפני שהחלטתי להתחיל לכתוב
אמרתי לעצמי שאני ילך להתרוקן לפני כדי שלא יהיו לי הפרעות
בדרך, ששום דבר לא יוציא אותי מהריכוז.
זה כמו שאתה עסוק במשהו ואז השלפוחית שלך מתחילה להשתעמם אז
היא מתחילה לעשות לך בעיות , ואז זה הופך למלחמה שלך ושלה למי
יש יותר כוח.
אתה מצד אחד אומר, היא לא תנצח אותי, אני בן אדם עם כוח רצון
וכשאני אסיים לעשות את מה שאני עושה רק אז אני אפנה לך זמן
לעשות את העבודה שלך. והיא מצד שני מכניסה לך מתחת לחגורה,
תרתי משמע, ולא מרפה עד שתפנה לך זמן, וכמובן שתמיד היא מנצחת
ואתה עוזב את כל מה שעשית עד עכשיו ונכנע.
אז רציתי לוותר על המלחמה הזאת כי היא בטוח הייתה מתפתחת
מתישהו במהלך הכמה שעות.
בכל מקרה, נכנסתי, התרוקנתי ואני בשיא האדישות מתכננת לצאת כי
מה כבר יכול לקרות...
והדלת לא נפתחת! רגע  אולי נעלתי? לא. אולי אני אשחק קצת עם
הידית ואז היא תפתח... לא! אולי אני אשתמש בכוח?
לא!!!!!!!!!!!!! אני לבד בבית, בלי אמצעים לתקשר עם העולם
שמעבר לדלת, זה רק אני והאסלה. מה אני עושה?? מה אני עושה
עכשיו????
שאני  אחכה למישהו שיבוא הביתה ויביא עימו את הישועה, ירדתי
מזה, זה יכול לקחת שעות.
טוב, מבצע חילוץ יוצא לדרך!
אני מתחילה לסרוק את ה"חדר" הזה בתקווה שאולי יש איזה דרך
לעשות משהו, ואז אני קולטת את הפתח שמעל הארון, אולי אני יעבור
שם? נו מה אני מפגרת ?? אני אחכה כבר למישהו שיבוא זה יותר
הגיוני.
אבל האינסטינק הפראי שלי אומר לי לא לוותר! YOU CAN DO IT!!!!!
אני עושה את זה!
אז שלב ראשון זה לבדוק אם זה אפשרי בכלל, אני מטפסת על האסלה,
שמה רגל הניאגרה, ידיים תופסות את מה שאפשר ואני מפלסת את דרכי
דרך הקובייה הזאת ובראש עוברות לי מחשבות שאני בטוח אפול או
אשבור משהו ואז אני יהיה ממש חסרת אונים, שוכבת ככה על הרצפה
בין המכונת כביסה לבין המיקרוגל, לא יודעת מה לעשות עם עצמי.
אני ממשיכה לדחוף את הגוף שלי, שבדרך כלל אני מתלוננת עד כמה
הוא קטן ועכשיו אני אומרת לעצמי למה אני לא קטנה יותר. ואני
ממשיכה, נפצעתי! אבל אני חתיכת מקגוויר, קטן עלי, שום דבר לא
יפריע לי במבצע החילוץ, ואני נאבקת במעבר הכי צר שיש בעולם
ולמה לעזאזל נכנסתי לסיטואציה כזאת, וחושבת שרק לי זה יכול
לקרות.
4 דקות אחרי זה אני בחוץ, ממש חוויתי לידה מחדש, שתי רגליים על
הרצפה, הכל במקום ורק הלב דופק כאילו מינימום רצתי ריצת אלפיים
עכשיו.
סוף סוף אויר... ולא מטהר...