את עומדת שם וחושבת לעצמך על אהבה, על סקס.
כן, זה שני דברים נפרדים, את יודעת את זה... אהבה וסקס אולי
יכולים לבוא ביחד, אבל הם בכלל לא אותו דבר.
סקס יכול להיות קשור לשנאה, גם אהבה בעצם, אבל הם לא אותו דבר,
הם לא יהיו לעולם.
ואת נותנת לעצמך לשקר, לשקר למי? לשקר לך! את נותנת לעצמך
להמשיך עם השקרים האלה, כי את מפחדת לגלות שכל מה שאת מאמינה
בו עכשיו הוא שקר. שאין מישהו שיתמוך בך, שאף אחד לא יבוא
בלילות, ושבבוקר אין מישהו שחושב עליך.

את חושבת על מישהו לשכב איתו בלילות,
את חושבת על מישהו לשכב לצידו בלילות,
לא, אל תטעי, זה לא אותו דבר.
את חושבת על מישהו שינשק,
את חושבת על מישהו להתנשק,
ושוב, זה לא אותו דבר.

את יודעת כבר מה טוב לך, את יודעת, את שמעת את זה כבר מכולם,
ובכל זאת- קשה לך להבין. קשה לך לחשוב על זה.
אז את ממשיכה לשקר לעצמך.
והשקרים האלה... מה הם נותנים לך בעצם?
תחושה זמנית של שליטה, ודאי לא יותר,
כי בסוף, את חוזרת לאותה נקודה של אי ודאות, ואת יודעת שזה
גרוע בהרבה מהבדידות שאת כה מפחדת ממנה.
אבל האמת היא, שאת בודדה גם עכשיו, את לבד בתוך ים של אנשים,
עם הרגשות שלך, והמחשבות שלך, והפחדים המזויינים שלך.
איך את מסוגלת לשקר לעצמך? להם, את אומרת את האמת, ולעצמך את
משקרת? באמת... חשבתי שעם הזמן תעריכי את עצמך יותר, חשבתי
שתראי מה את עושה לעצמך.
לא. טיפשה ממש! שקרים על גבי שקרים, והאמת היא שאת לא יודעת מה
את רוצה, את פשוט מפחדת להיות לבד.
והאמת היא שאת חושבת שאת לבד עכשיו, ושאולי הגיע הזמן להרפות,
ואולי לאט לאט את תרפי גם מהשקרים האלה, ומהמסכות,
אולי הכאב יעלם עם הזמן...

את מסתחררת. לאט ובשקט. תפסיקי לחשוב על אחרות שיקחו את מקומך,
כי אין לך מקום כרגע. אין לך מקום, לא בלב שלו, ולא בלב של
אחרים, כי לא יאהבו אותך ככה, לא עם השקרים האלה.
את לא יודעת מי את, למה שהם ידעו?
את לא יודעת מה את רוצה מעצמך, אז ודאי שלא מאחרים.
את רוצה להאמין שיש מישהו שם שיחכה לך בשקט, הוא לא צריך לאהוב
אותך, הוא לא צריך להיות שלך, הוא רק צריך להיות פה שתבכי, בלי
שתבקשי... הוא פשוט ידע.

את מחפשת שיבינו אותך בלי שתפתחי את הפה, את מחפשת שיסתכלו לך
בעיניים ויבינו הכל, את מחפשת דברים שלא קיימים,
ושאת מבינה את זה, את משקרת לעצמך.

חבל, חשבתי שאת יותר חכמה מכל זה,
חשבתי שאני יותר חכמה מכל זה,
אבל אני בדיוק כמו כולם.