"אל תחשבי על זה" אמר לה והביט בעיניה ברוך.
העיניים שלו זרחו באותו הלילה, החיוך שלו חימם אותה והיא רצתה
לעוף,
"אל תחשבי על זה" אמר לה שוב בשקט, קמט קטן, כמעט בלתי נראה
הופיע בין גבותיו, סופי ידעה שזה מתחיל.

האורות החלו להסתחרר סביבם בשלל צבעים, מקיפים אותם בספירלה
משלהבת.
המוזיקה החלה להתנגן ברקע, עולה לגבהים בקרשנדו, כמו היו לה
חיים משל עצמה.
סופי זקפה את הגב שלה. אם היא רק תשכח את כולם אז הכל יהיה
בסדר, שכנעה את עצמה. היא יכולה לעשות את זה, היא יכולה!
היא הרימה ראשה וסנטרה ניצב בעוז, עיניה מביטות הישר בעיניו
שלו.

צעד קטן אחורה, באיטיות רבה,
שריר נמתח בירכה של סופי וההתרגשות עלתה בה ומילאה אותה ברטט
קל, נעים.
עוד צעד קטן אחורה ושניים מהירים קדימה.
גופה נמתח, חשמל עבר לאורך עמוד השדרה. היא הרגישה איך הזרוע
שאחזה בגבה מתהדקת, מושכת אותה קרוב יותר ויותר,
ממגנטת אותה אל גוף.
צעד אחורה, שניים קדימה וסיבוב.
בד שמלתה של סופי נכרך סביב רגלה בלטיפה עדינה, מרשרש בלחן
חרישי שאף אחד לא יכל לשמוע, אף אחד חוץ מסופי.

הקצב התגבר, הצעדים נעשו מהירים יותר,
נשימות שטוחות וטיפה קטנה של זיעה שנטפה במורד חזה של סופי
מבלי שתשים לבה לכך.
גופה נצמד בחוזקה אל חזה שרירי ופתאום מתרחק במהירות,
צווארה נזרק הצידה, כף ידה נשלחה אל המרחק.
איך ידה נמשכה באחת אל כף יד יציבה, מרימה את זרועה באוויר
ובדיוק מופלא מסובבת אותה במקום, סופי כמעט ריחפה באוויר.

צלילי מיתר נשלחו אל האוויר, כינור בודד בתו יחיד.
הריקוד הסתיים.