[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







דניאל שאנזי
/
גיבורים שלי

הם בצפון עכשיו... אני שומעת אותם צועקים לאמא...
אולי סתם עייפים כמו שהם תמיד, אבל אף אחד מהם לא רוצה באמת
לעזוב את החברים שלו ולחזור הביתה - בדיוק כמו שלימדתי
אותם...
אולי... אולי אני מחמיאה לעצמי יותר מדי אבל באמת שרק לפני
חודש אני זאת שלימדה אותם, אני הייתי המורה והמדריכה שלהם ושל
המפקדים והמפקדים שמעל למפקדים... אני זאת שישבה איתם אחרי
הזמן, קנתה להם סוכריות ועוגיות לפני המבחן ותיקנה והסבירה
להם לפני שהם יצאו לשטח... אותי הם אהבו...
אתמול הם היו איתי במטבח והסתננו למדיח לעזור לי לשטוף את
הכלים למרות שאסור להם לעזור לי בזה... כאילו זה היה אתמול...
כאלה חרוצים!
אני לא חושבת שהם בכלל צריכים להיות שם - הם לא ב-א-מ-ת
מוכשרים לזה... הם לא מסוגלים לירות בבנאדם, גם אם הוא ערבי,
אני לא חושבת... לא יודעת... דבר אחד אני כן יודעת - הם
ילדים! הם ילדים ממש! אז מה הם עושים שם בעצם?
אני כל כך מפחדת וכל כך גאה... ראו אותם, את חלקם, את אחד
הגדודים בטלוויזיה - איך הם נלחמו באומץ לב, איך הם דאגו אחד
לשני ואיך הם היו תחת חסדיו של אלוקים שלי ומוות עבר להם מול
העיניים - אבל הם לא פחדו; הם הגיבורים שלי.
אני רואה איך חיים נרדם על אחד האפודים כמו בתמונה בפלאפון
שלי, איך ויולט מזכיר ת'שם שלי בכל פעם שאולי, בתקווה, משהו
שלימדתי אותם עוזר להם באמת... ובמידה שלא - איך הוא אומר
שהלוואי שהייתי שם לסדר את זה... אני באמת שומעת אותו נזכר בי
- ואביעד...
אני ממש מרגישה את הלב שלו דופק בכל פעם שנופלת קטיושה או בכל
ירייה שמנפצת את הדממה הרועשת... ואין על קדוש - איך הוא דואג
כמו אמא פולניה בתוך כל הטירוף שכולם פשוט כולם ישתו מספיק
מים, שישנו מספיק שעות ואם אין אפשרות אני יודעת שהוא כבר מצא
לזה פתרון ואם הוא לא מצא אז יש את אברהם הגאון המהלך שיודע
כל דבר בעולם המטורף הזה...
הם בתוך לבנון - אני מרגישה את עיני הערבים שננעצות
לילדים-חברים-אחים-ידידים-אהובים שלי בגב, בראש... בום, ירו
לאחד מהם ברגל... כוסאמק! שמישהו יעצור את זה... תחזירו את
כולם הביתה בשלום, תעזבו אותם בבקשה.. .אל תפגעו בילדי
בית-הספר האלה... תנו להם לחזור לאמא שלהם, לאבא ולאחים
שמצפים להם בבית... לחברות שלהם שכל כך אוהבות אותם כך שהן
איתם בכל תזוזה שלהם... וכך גם אני...
לא נותר לי אלא להתפלל - רק להתפלל שמישהו שם למעלה ישמור נא
עלינו כמו ילדים, ישמור ולא יעזוב, שייתן להם כוח עוד ועוד...







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
אימאן לא עונה,
אימאן מסננת.



בוליביה.


תרומה לבמה




בבמה מאז 11/10/06 11:41
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
דניאל שאנזי

© 1998-2019 זכויות שמורות לבמה חדשה