פיסות פילוסופיה שהטחתי בכל עבר,
עשו אותי חכם,
עשו אותי צודק.
ואור הזרקורים סיפחני
למספר שניות,
והכל אהבוני,
והכל שנאוני גם,
אך חכם איני.
מבולבל, סתם מבולבל.
לא חכם דיו אפילו בכדי לפקוד את גבעתי,
הגבעה שלי,
המקום היחיד בו אולי טיפסו עלי נמלות דעת,
המקום היחיד בו ממש ליטפתי הכוכבים, שכנתי עם השועלים...
לאור הזרקורים איני מתגעגע.
היום אני נטמע בקומזיץ המתח והפורקן,
ובלהט הגיץ המזדמן, שוב פולט אני מילות מלומדים.
מבולבל, סתם מבולבל,
רוקד בטקסידו ובתחת חשוף אל עבר דימדומי הכוכבים שפעם נשקתי.
רק התחת החרוך שלי מבין עד כמה אני טועה,
ועוד גיץ מזדמן.