ריגושים
שמש טרם הפציעה, ספונה בביתה
דרוך הוא הגוף רוטט בציפיה
ודמות אפלה מתוך הצללים
תגיח לה חרש מבין העצים
אור נגוהות ימלא את פניה
חמה שזרחה מי ידע את דרכיה
מצעייה רכים נעימים למגע
הנני מלכי דרוכה לקראתך
ולחץ העור יבקיע ניצוץ
תאווה, אהבה, ממתינה לפיצוץ
קחני אליך תזעק אז הנפש
הנה אני בא ישיב הוא בחפץ
גופה המתוח בידיו מפקירה
כמהה לשיחרור, לפורקן ותוהה
רכות אין קץ כפותיו מחליקות
דממה, שתיקה, מסעירות מלטפות
שפתיה דמומות עורה כה רגיש
זעקה תחניק, צמאתי הו איש
פרץ של אור וברק יעזז
והולם של חץ מבקיע, מנתץ
מחרגון שרעפיה תרחף שאלה
הלזאת האמנם יקרא אהבה
מעדנות תרבוץ חרבו בין שדיה
בקלילות אצבעות ילטפו פיטמותיה
הולם לבבה בתוך בית החזה
לפרוץ הוא החוצה מאיים כהוזה
קלני מהכיל תזעק היא בקול
עד מתי, עד מתי, לא אוכל עוד לסבול.
נסיכי האומלל מאות בשנים
חרופה שפחתך אשאר לעולמים?
ותמיד תשאר השאלה אם היה נשאר עוד יום. הנסיך היה הופך לצפרדע
והמצעים לביצה |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.