[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







סיון דניאל צפריר
/
געגוע ערום

ישבנו ככה בערך שעה, שנינו ערומים מול המדורה הקטנה הזו.
הוא לא דיבר בכלל, רק חייך אלי מפעם לפעם, וצלה לי מרשמלו כמו
שאני אוהבת.
שהאש החלה לדעוך נעמדתי בינו לבין האש וליטפתי את שיערו.
"אני צריכה ללכת" אמרתי בשקט, מקווה שהוא לא יגיב,
"למה?" הוא שאל בעיניים עצובות, שכאילו כיבו אותן בבת אחת,
"כי עוד מעט בוקר. אני צריכה ללכת" הרמתי את הבגדים ששכבו על
החול והתלבשתי במהירות.

"אני חושב שפנינו בפניה לא נכונה" אמר לי דובי,
"אם פנינו בה, היא כנראה נכונה!" הסברתי במלוא הרצינות.
דובי הסתכל עלי, גירד את אפו והוציא לי לשון.
"לפעמים את הכי ילדה בעולם..." הוא הסתובב והמשיך ללכת בין
השיחים הסבוכים,
"ולפעמים אתה הכי... הכי..." ניסיתי למצוא סיום למשפט אבל הדבר
היחיד שהצלחתי להגיד היה "הכי דובי בעולם!",
הוא חייך, קד קידה והרים גבה לכיווני.
"דובי, אתה טיפש" צחקקתי בהנאה.

העברתי אצבע על ידי השמאלית, ואז על פניי
ושפתיי, וצווארי.
חיבקתי חזק את בוגי הגמל, הבובה שאבא קנה לי שהייתי בת 6,
עצמתי עיניים חזק חזק, ובכיתי.

"את מתגעגעת אליו" אמר לי דובי אחרי שבפעם השלישית לקחנו את
אותה פניה לא נכונה.
"אני בסדר" מלמלתי וקיוויתי שהוא ישנה נושא.
"את יכולה לחזור אליו"
"ומה יהיה איתך?" הסתכלתי עליו ודמעות עלו בעיניו, ואז גם
בעיניי,
"אני פה, אל תדאגי. הוא צריך אותך יותר".

הוא הביט בי במבט כואב, מנסה להבין כמה זמן עבר מאז ראה אותי
ככה, ערומה מולו,
הוא העביר אצבע על ידי השמאלית, ואז על פניי, שפתיי וצווארי.
"התגעגעת אלי?" שאלתי במבט מתחנף
"בכלל לא" הוא הפנה את כיוונו להרים הגבוהים.
"בכלל?" שאלתי והרגשתי איך פניי מאדימות,
"המון!" הוא נישק אותי בבטני החשופה, והניח ראשו על שדיי.
"המון..." מלמלתי גם אני, ושקעתי בשינה עמוקה.

(22.8.06)







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
את יכולה לקשור
אותי ואת יכולה
להטביע אותי ואת
יכולה לנעול
אותי בבגז', אבל
אני תמיד אמצא
את הדרך הביתה.

(נוי-נוי הורסת
לאמא יודית את
החלום)


תרומה לבמה




בבמה מאז 10/10/06 23:05
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
סיון דניאל צפריר

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה