|
כאב. עודנו כאן.
זיכרון. שחזר...
אל תוך ליל זוועות ארוך.
עוד לא שכחתי אותך יקירי.
הלוואי ואפנה מבטי אל אחורי הכתף
ואראה אותך שוב. מחייך.
נוגע בי. מושך אותי אליך...
מחבק אותי חזק.
כ"כ חזק!...
כ"כ הרבה זמן לא ראיתי
את המבט שלך!
ועדיין רואה אותך כמעט כל יום.
בחלומותיי עודני שומעת אותך מנגן לי.
מחייך את החיוך הזה...
את החיוך הכי יפה בעולם.
כ"כ רוצה לשמוע את הקול שלך אליי,
אומר לי שאתה אוהב אותי.
הלוואי. |
|
|
הלכתי לכיכר
רבין, איפה
שרצחו את רבין,
עמדתי בנקודה
שרבין עמד בה
פעם אחרונה,
עברה בחורה עם
כלב, בדיוק
כשחשבתי כמה חבל
שלאה כבר לא
בחיים, זה גרם
לי לזיקפה.
שאלתי היא:
האם אני
נקרופיל?
זאופיל?
או סתם
נוסטלגי?
יוסי עמוס חזה,
בשאלה ליגאל
עמיר או לאחותו
הדס עמיר, תלוי
את מי שואלים. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.