|
זו השעה,
הילה אחרונה של לבנה
קוברת מבול להגנות ותגרנות
מיום שעבר
ורק קרן ראשונה מזכירה
גרעין נרקב מצמיח יום חדש
ובזה השקט,
איני יודע אם הזמן הולך ואני עומד
או שמא לרגע אין לאן
ואני עובר בו
אוחז זה הרגע
או שוב בורח
כזו היא השעה
תוגה נפלאה וגם נביחה
עם חרישית נושבת
מלחשת את שידעתי ולא הפנמתי
לו רק יכולתי
לצבות רגע בו אעמוד
ואולי אמות |
|
|
נגיד שלפועל
לאונן היתה
משמעות אחרת,
למשל לעבוד.
"אתמול אוננתי
כל היום, משמונה
בבוקר עד שבע
בערב, בלי
הפסקה. בערב
באמבטיה נתתי
עבודה."
בע"מ |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.