שבע שנים זה יותר מדי,
את צריכה להפסיק ולהגיד: "יאלה דיי".
ואז את צריכה קצת את הלב להשתיק,
כי אהבה כמו זו לעולם לא תחזיק.
בטח תאמרי שלדבר זה פשוט,
אך בכנות, מכאן הדרך היחידה היא מתלול של עצבות.

את התפוצצת מולי,
ונשפך לך הלב.
כן, התפוצצת מולי,
ונזל הכאב....

תזהרי, מלנכוליה דומה היא לבוץ טובעני,
כששוקעים יותר מדי זה כבר הופך חולני.
ואז כבר אין כמעט דרך חזרה, אין פתרון,
והדרך היחידה לצאת משם נמצאת בתוך ארון.
או עם כדורים לזמן די מוגבל,
ואז שוב שוקעים ושוב נהיה מבולבל.

אז אספתי תשברים שלך,
ניסיתי אותך להחזיר.
כן, חיברתי תשברים שלך,
ויצא לי אז שיר....

וחבל, כי את עדיין יכולה,
לצאת משם מהר לפני שתרד האפילה.
ושוב, תנסי את הלב לאטום,
ולדכא מעט את הרגש עד שיחלוף הסימפטום.
ותסמכי על הזמן שיעשה את שלו,
לכי תדעי, אולי בסוף האושר יבוא.

וכל כולי תקווה,
שתחווי רק אהבה.
אהבה אמיתית,
ולא כמו זו, טפלה ושיקרית.