שיחת הטלפון מאימא בישרה לי רעות, אני לא מדבר עם אימא ובמיוחד
לא בערב. הוא כבר לא יכול לעמוד על הרגליים, אמרה לי, הוא
התחיל ללכת במעגלים עם הראש בזוית מוזרה
כנראה משהו לא בסדר בראש שלו אולי אירוע. נסעתי הביתה כמו
מטורף, לקחנו את הסמרטוט השחור לווטרינר, המסכן לא הבין מה
קורה איתו אבל כשהגענו לווטרינר הדבלול השחור כל כך פחד
(טראומות עבר) שהוא קיבל אירוע נוסף.
שוב במעגלים , עיניים מוטרפות, פעמיים הוא השתין עלי, הווטרינר
עמד והסתכל עליו ואז אמר בקול נמוך: הוא חווה אירוע קשה טוב
שהגעתם. ואני רציתי לבעוט בראש למזדיין הזה שבטח בדיוק גמר
לטחון את העוזרת השדופה שלו שדומה לחתולה פרסית מיוחמת.
חיברו את האלוף שלי לאינפוזיה עם קצת סמים, לפחות הוא לא סובל.
אחרי שעה ו 12 סיגריות , הוא אמר לי לחזור מחר בתשע.
אתה יכול לקחת אותו הביתה או להשאיר אותו פה ללילה אמר לי
המזדיין בלבן. השארתי אותו, איך אני אמור להזיז את הפגר השחור
הזה בלי להסתכן באיזה אירוע נוסף.
הוא ישרוד את הלילה? שאלתי בקול הכי לא בכייני שמצאתי, לא בטוח
תתקשר מחר בתשע ונעדכן אותך, דמיינתי איך אני מסרס את ההומו
הזה אבל שדרתי עסקים כרגיל כי בכל זאת שהכלב שסבל אותך ואיתך
שש עשרה שנים תלוי באיזה הומו עם זקן דליל שנראה כמו שערות
ערווה של ילדה בת שלוש עשרה אתה משחק אותה ילד טוב ירושלים.
הלכתי הביתה ושתיתי חצי בקבוק יין אדום, ראיתי קצת טלוויזיה
אוננתי והלכתי לישון.
היה חם מוות בלילה זה היה בטח הלילה הכי לח בחיים שלי בת"א,
היו לי כמה דמעות בעיניים כשנזכרתי בכל מני דברים מצחיקים יותר
ופחות שקרו לי עם האלוף שלי, הפלצתי כמה פלוצים הגונים של יין
ונרדמתי. אני חושב שמחר בתשע אני אפרד ממנו לעולם.