‏יום שני‏ ‏21‏ ‏אוגוסט‏ ‏2006

ואיך אנחנו מרגישים היום?
רע לי/קשה לי/חרא לי. מחק את המיותר.

חזרתי כמה שנים אחורה, לתקופות רעות יותר בחיים שלי. אמנם אז
הייתה לי סיבה אחרת אבל זה כבר לא משנה הסיבה. מה שחשוב זה
ההרגשה הכללית.
והיא בכלל לא משהו, בלשון המעטה.
הקול של חברה שלי לא מעודד אותי, בקבוק בירה בטח שלא מעודד
אותי, אז מה כן?
אולי אני סתם דרמטי כי אני מתמודד עם אובדן, אבל אני לא היחיד
שאיבד וזה נראה כאילו רק אני עדיין עם הפנים באדמה.
מן עירבוב של עיפות, בדידות, תשישות וסתם עצב רגיל ומוכר
מכרסמים לי את כל הכוח מבפנים.
רוצה לישון.
רוצה לצחוק.
רוצה לשכוח.
עייף. עצוב. פה.
אני לא אדם דכאוני מטבעי, אני אדם שמח, אדם חי. אז מה נפל עלי
עכשיו? אני רוצה הביתה. לא יכול יותר עם מסגרת הדיכוי הזאת.
מסגרת שנועדה לקחת אותך כאינדיבדואל וב3 שנים מהירות לתקן את
כל מה שעשית במשך 18 שנים בעיצוב עצמך ולהפוך אותך לכלום.
למספר. לעוד אחד שבא להחליף מישהו ולעוד אחד שמישהו יחליף אותו
ברגע שהוא יירוקן את מאגרי האנרגיה שלו.
אני רוצה לישון ולהתעורר שהכל יעבור.