במשך ארבע שנים בערך ישבתי על התחת, והסתבר לי שהוא, על אף
שמו השני, לא נועד לשבת זמן ממושך כל כך. ישבתי, וחרשתי תלמים
עמוקים במצחי, זרעתי בהם את כל מיטב החומר שמהנדס חומרים אמור
לדעת, לפעמים נלחמתי בחירוף נפש בשיממון ולפעמים, במפתיע, כמה
חומרים מעניינים נכרו בדרכי... והנה, לפני כמה שבועות סיימתי
את התואר ויצאתי אל העולם לחפש מקום להרוויח בו את פת לחמי
(ורצוי גם איזה אמפנאדאס בצד עם רוטב חריף מתוק). המשותף לכל
ריאיונות העבודה שהייתי בהם היה המנטרה הקבועה שאני משנן
לעצמי לפני כל חקירה צולבת - תקשור את הגמל בחוץ.
הסיפור על הגמל הפך לאגדה בין חבריי, ומאז אני נושא אותו אתי
לכל מקום.
לא היה זה יום ככל הימים, חזרתי מחופשה בדרום אמריקה, עם רעמה
קסדתית מתנופפת לראשי שהשוותה לי מראה "רינגו סטאר". פניי היו
מועדות לריאיון עבודה, מועדות לפורענות יותר נכון, אבל את זה
עוד לא ידעתי אז. התיישבתי על כיסא עץ לא נוח, כאשר מהעבר
השני של השולחן העגול בחנו אותי שלושה אבירים: האחד, שנקרא לו
כאן לנסלוט, היה סטודנט בגילי ונראה בחור נחמד, השנייה,
גוונאביר, סטודנטית חייכנית בעלת מראה פדגוגי (ניחוש פראי -
היא למדה פסיכולוגיה), והשלישית, איזמרלדה (נגמרו הדמויות
הנשיות אז אלתרתי), הייתה מבוגרת ונראתה מכובדת ומנומסת למשעי
(נדמה לי שגם מגולחת למשעי, אבל זה לא פרט שחרוט בראשי). וככה
הם ישבו מולי ושמעו אותי מגולל את סיפור חיי - קיבוץ, ש"ש,
צבא ולימודים, רק של"ולימודים" לא הספקתי להגיע.
את מרבית הצבא, כמו שאמרתי אז לאבירי השולחן העגול בקול
סמכותי אך חברותי, ביליתי בחברון, שם שמרתי בעמדות וטיילתי לי
בדולים (סיורים רגליים) ברחבי העיר.
כשלנסלוט שמע זאת הוא שאל אותי בהתלהבות: וואללה, גם אני
עשיתי שם קו, יצא לך לראות שחיטה של גמל? כן, השבתי בקול
עונה, והמשכתי - בתיאור ציורי - איך השוחט לקח את הצוואר של
הגמל, כופף אותו אחורה, לקח את המאצ'טה הענקית שלו ושיסף את
העורק הראשי בתנועה חדה ומהירה. הדם התיז לכל מקום, המשכתי
כלאחר יד, הגמל ניסה להביע את מחאתו תוך שהוא פולט מעין חרחור
גרוני עמוק שנשמע כמו צעקה חנוקה בתוך צנצנת דבש. השוחט לקח
את צינור לחץ האוויר והכ... בערך בשלב הזה הבחנתי בזווית
עיניי בהבעת הביעות והקבס על פרצופיהן של גוואנביר ואיזמרלדה,
מילאתי את פי ספרייט והשתתקתי. לאחר דקת דומיה הריאיון התחדש,
אבל איכשהו הרגשתי שלא יעזור אפילו אם בו במקום אשא את ברכת
הגומל על הגמל שהיה ואיננו עוד, אין לי מה לחפש במעורבות
החברתית ההיא.
ומאז לפני כל ריאיון עבודה, דינאמיקה קבוצתית או מבחנים
פסיכוטכניים אני מזכיר לעצמי - תקשור את הגמל בחוץ. | 