יהושע רוזנברג / סליחה |
בלילה מר ונמהר
בצאת נפשך
כי מת.
לא אחזתי בכף ידך,
לא רחשו שפתותי אהבה
ללבך, כשנדם.
לא היתה זו דמותי
שראו עיניך
עת נעצמו
לעד.
לא נפרדתי ממך
כשהלכת בדרך כל הארץ.
אני עליתי על ערש יצועי
ואת עלית לגנזי מרומים.
אני שכבתי ואישנה
ואת נותרת לבדך
נאבקת,
הקיצותי -
ואינך.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|