קוראים לי אריק. אני בן חמש ובעוד שנה אתחיל ללמוד בכיתה א'
בבית ספר אורות ישראל.
אצלנו ביישוב "מעלה ישראל" יש רק בית ספר אחד לילדים קטנים.
אצל בן דוד שלי חגי, שגר בירושלים, יש הרבה בתי ספר, גם
לילדים קטנים וגם לילדים גדולים. חלק מהם חילוניים וחלק
דתיים.
היישוב שלנו דתי. פעם אמא אמרה לי שגרות בישוב שלנו שמונים
משפחות. לפעמים אני שומע שמדברים על היישוב שלנו בטלויזיה,
וקוראים לו התנחלות "מעלה ישראל". כששאלתי את אמא מה ההבדל
בין קיבוץ לעיר ולהתנחלות, היא הסבירה לי שסבתא חיה גרה
בקיבוץ יבנה ויש שם הרבה מדשאות ובריכה גדולה, וחגי בן דוד
שלי גר בעיר ירושלים, שהיא הרבה יותר גדולה מהיישוב שלנו, ויש
בה הרבה מכוניות ואוטובוסים, גן חיות וקניון גדול.
לא היה לי זמן לבקש מאמא שתסביר לי בצורה טובה יותר את ההבדל,
כי היא הייתה צריכה לטפל באח שלי - יונתן. לא הספקתי לספר לכם
על אח שלי יונתן. אצלנו במשפחה יש רק שני ילדים. יונתן ואני.
אצל בן דוד שלי חגי - הם שישה ילדים, וגם סבא ראובן גר איתם.
יונתן קטן ממני בדיוק בשלוש שנים, שזה אומר שאם אני בן חמש אז
הוא בן שנתיים.
לא סתם אמרתי "בדיוק". שנינו נולדנו בדיוק באותו יום בשנה,
בראש חודש אלול. בגלל זה חוגגים לנו בכל שנה את מסיבת יום
ההולדת ביחד. בהתחלה זה מאוד הפריע לי, כי עד שיונתן נולד,
היו חוגגים לי לבד את יום ההולדת. אבל היום זה לא מפריע לי
בכלל, בגלל שאני אוהב מאוד את יונתן ומשחק איתו הרבה, וגם
בגלל שמביאים לכל אחד מאיתנו מתנות ליום הולדת בנפרד.
סבא ראובן, שגר אצל המשפחה של חגי בירושלים, אמר לי שעדיף
שנחגוג יחד, כי כך אף אחד לא ישכח שיש לנו יום הולדת. אמא
אמרה לסבא, שלא ידאג, ושאנחנו לא ניתן לאף אחד לשכוח את
תאריך יום ההולדת שלנו.
אני חייב לספר לכם על היום שבו יונתן נולד, כי זה סיפור מאוד
מעניין.
זה היה יום שישי. בבוקר אבא הביא אותי לגן. אני אוהב ללכת
בימי שישי לגן, כי אנחנו עושים קבלת שבת, ולפעמים דבורה הגננת
נותנת לי לעשות את הקידוש לפני כל הילדים.
נפרדתי מאבא בכניסה לגן. הוא הבטיח לי שהוא יבוא בצהריים לקחת
אותי הביתה.
אבא עובד הרבה שנים בחברת שטראוס ואחראי על המכירות של
הגלידות בתל אביב.
בגלל זה יש לנו הרבה מאוד גלידות בבית בכל מיני טעמים: וניל,
שוקולד, פיסטוק ואפילו בטעם מסטיק. סבא תמיד אומר לי לא לאכול
יותר מדי גלידות כי זה לא בריא לשיניים.
כשהייתי ממש קטן, הוא אפילו ניסה לשכנע אותי שזה לא טעים. זה
ממש מוזר שאנשים חושבים שאני אאמין להם שזה לא טעים לאכול
גלידה. מזל שאבא לא הקשיב לסבא ומביא הרבה גלידות הביתה.
אבא שלי מאוד גבוה. הוא יותר גבוה מאבא של חגי. אני מקווה
שכאשר אהיה גדול, אני גם אהיה גבוה כמו אבא. הוא עובד קשה
מאוד כל השבוע. אנחנו כמעט ולא רואים אותו. לפעמים יונתן ואני
הולכים לישון בערב לפני שאבא חוזר מהעבודה. בגלל זה הוא מקפיד
כל יום להיות איתנו בשעות הבוקר.
הוא מכין לנו ארוחת בוקר ומביא אותנו כל בוקר לגן ולמעון.
בדרך כלל אבא היה הולך לעבודה בימי שישי, אבל בגלל שאמא הייתה
בהיריון, הוא החליט לא ללכת באותו יום לעבודה ולהישאר בבית
כדי לעזור לאמא בהכנות לשבת.
אמא כבר עמדה ללדת. היא הייתה מאוד שמנה. שבועיים קודם לכן
היא כבר הרגישה שהיא עומדת ללדת, אז אבא נסע איתה במהירות
לבית חולים. אחרי שהרופאים בדקו את אמא, הם אמרו לה שזה עוד
מוקדם והיא יכולה לחזור הביתה.
היא הייתה כל כך שמנה שחשבתי שיש לה שני ילדים בבטן, כמו שיש
לחברה שלה דינה.
לדינה נולדו שני ילדים: בן ובת. שאלתי את אמא אם גם לה יש
בבטן שני ילדים כמו לדינה. היא צחקה ואמרה לי שיש לה רק ילד
אחד. בהתחלה כשהייתי שואל אותה אם זה בן או בת היא הייתה
מתחמקת ולא מספרת לי, אבל אחרי שהיא חזרה מבית החולים בפעם
הראשונה, היא סיפרה לי שיהיה לי עוד אח, ושאשמור זאת בסוד ולא
אגלה לאף אחד.
כמו שסיפרתי לכם, באותו יום שישי, אבא לא הלך לעבודה. כשהייתי
בבוקר בגן הוא הלך לקנות לנו אוכל מוכן לשבת, כי הוא לא יודע
לבשל. אמא לא הרגישה טוב, והיה לה קשה להכין לנו אוכל לשבת.
סבא ראובן הגיע אלינו יום קודם לכן, כדי לשמור עליי אם אבא
יצטרך לנסוע עם אמא לבית חולים.
כשחזרתי מהגן שיחקתי בחצר ליד הבית בכדורגל עם עידו. אני אוהב
לשחק כדורגל ולהכניס גולים.
עידו אוהב לעמוד בשער. לפעמים אנחנו משתפים גם את בנצי, הבן
של גברת ינקלביץ'.
הרבה פעמים גברת ינקלביץ' מעירה לנו שאנחנו עושים הרבה רעש
ושנלך לשחק במקום אחר.
בגלל זה לפעמים אנחנו לא משתפים את בנצי הבן שלה.
אמא שלי מאוד כועסת עליה על זה שהיא מעירה לנו, אבל היא לא
אמרה לה כלום בגלל שגברת ינקלביץ' עובדת כאחות במרפאה ביישוב
ועזרה לאמא הרבה כשהיא הייתה בהיריון.
כשסיימנו לשחק, חזרתי הביתה והלכתי לישון כדי שיהיה לי כוח
להישאר ער עד שעה מאוחרת בארוחת שבת. לפני כניסת שבת אמא
הדליקה נרות שבת ואני עזרתי לאבא לערוך את שולחן השבת.
אבא וסבא הלכו לבית הכנסת לתפילת ערבית. אבא ביקש ממני שאשאר
בבית עם אמא, כדי שאוכל לקרוא לו מבית הכנסת במידה ואמא לא
תרגיש טוב, והוא יצטרך לקחת אותה לבית חולים.
אמא דווקא הרגישה בסדר גמור. היא שכבה על הספה בסלון וקראה
עיתון. אני לא יודע לקרוא, אז הסתכלתי על התמונות שיש בעיתון.
כשאבא וסבא חזרו מבית הכנסת, אבא עשה קידוש. אחר כך התיישבנו
ליד השולחן לארוחה.
אמא כבר בקושי יכלה לזוז, אז היא נשארה לשבת ליד השולחן.
אבא הגיש לנו את האוכל המוכן שהוא קנה. האוכל לא היה טעים.
אני אוהב יותר את האוכל שאמא מכינה, אבל לא הייתה לי ברירה,
כי הייתי מאוד רעב.
פתאום באמצע הארוחה שמענו אזעקה. אחרי שתי דקות כשהיא לא
הפסיקה, אבא יצא החוצה לבדוק מהיכן מגיע הרעש, ואמר לנו שזו
אזעקה של אחד הרכבים שחונה בחניון ליד בית הכנסת, ובטח עוד
מעט זה ייפסק. אחרי רבע שעה שהאזעקה המשיכה להרעיש, אבא וסבא
יצאו לכיוון חניון המכוניות ליד בית הכנסת. הגיעו לשם עוד
אנשים מהיישוב. התברר שזה הרכב של מנחם כץ, חבר טוב של אבא.
מנחם הסביר לכולם שהוא החליף את המצבר ברכב רק לפני שבוע, כך
שהאזעקה לא תיפסק בזמן הקרוב.
הבעיה הייתה שביישוב שלנו כולם דתיים ולא היה מי שיפסיק את
האזעקה ברכב של מנחם.
פעם התארחתי בשבת אצל בן דוד שלי חגי בירושלים. זה היה באמצע
החורף, ופתאום הפסיקה לעבוד ההסקה של הבניין. סבא ראובן יצא
החוצה לחדר מדרגות והתלונן על כך שקר לו, אולי אחד השכנים
החילונים ישמע אותו ויפעיל את ההסקה. אברהם דוד שלי העיר לו
שאסור לומר לחילוני שיחלל את השבת בשבילנו.
סבא חייך חיוך רחב, וענה לו שהוא לא ביקש שיפעילו את ההסקה,
אלא רק אמר שקר לו.
אבל באותו יום שישי לא היה אפילו חילוני אחד ביישוב שלנו.
כולם דתיים. אפילו העובד התאילנדי שגר אצל משפחת ינקלביץ'
ועוזר לטפל באבא של גברת ינקלביץ', לא נשאר בשבת ביישוב ונסע
למשפחתו שגרה בתל אביב.
כל האנשים שהגיעו לחניון שליד בית הכנסת, עזבו אחרי חצי שעה.
הם קיוו שהאזעקה תיפסק, אבל היא לא הפסיקה כל כך מהר, וגם
מאוחר יותר, אחרי שסיימנו את הארוחה וכבר הלכתי לישון, היא
המשיכה להרעיש. אחרי חצי שעה שלא הצלחתי להירדם, קמתי מהמיטה
והלכתי לכיוון הסלון.
אבא אמא וסבא היו שם. הם נראו לחוצים. התברר לי שאמא הרגישה
עוד פעם שהיא עומדת ללדת כמו שהיה בפעם הקודמת שאבא לקח אותה
לבית חולים. אבא הלך לקרוא לגברת ינקלביץ' שתבדוק אותה.
היא החליטה תוך זמן קצר שצריך לקחת את אמא דחוף לבית חולים,
כי הלידה יכולה להתחיל כל רגע.   אבא היה מאוד לחוץ וקצת
מבולבל.
הוא ניגש לארון בסלון ולקח את המפתחות של הרכב שלו וחיפש את
הרשיונות של הרכב. סבא ישב בשקט על הספה שבסלון.
הסתכלתי על אבא, ואמרתי לו שאולי כדאי שיסע עם אמא לבית חולים
ברכב של מנחם כץ חבר שלו, וכך ייפסק הרעש של האזעקה.
אבא אמר לי שאני צודק וניגש במהירות למנחם לקחת ממנו את הרכב.
אמא נישקה אותי ונסעה עם אבא לבית חולים.
בבוקר בתפילה בבית כנסת, מנחם סיפר לכולם על מה שקרה בלילה,
ושזה היה רעיון שלי שאבא יסע עם הרכב שלו לבית חולים.
הרבה מתפללים ניגשו אליי ואמרו לי שאני מאוד חכם, ואיזה כיף
יהיה לי במוצאי שבת כשאפגוש את ההורים.
גם דינה חברה של אמא באה לבקר את סבא ואותי בשבת בבוקר אחרי
התפילה. היא אמרה לי, שאני בטח מתוח מאוד מכך שאני לא יודע אם
יהיה לי אח או אחות.
לא סיפרתי לה שאני כבר יודע. הבטחתי לאמא לשמור את זה בסוד.