[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








מה הטעם בחיים אם אינך יכול לחיות? מה הטעם לאכול אם אינך יכול
להשביע את הרעב? מה הטעם לשתות אם אינך יכול להרוות את הצמא?
אומרים יש טעם לחיים, אומרים האהבה היא תכליתנו. אך מהי זו
אותה אהבה אם לא מילה במילון, הבל פה פעוט? אנחנו אוהבים במטרה
להפר את בדידותנו, וכאשר אנו אוהבים והבדידות דועכת אנו שוכחים
מדוע חפצנו באהבה מלכתחילה ומה הטעם להחזיק בה, וכך גם את
האהבה אנו רוצחים וחוזרים אל בדידותנו, אל אותו מעגל קסמים
מייגע ומכאיב.
וגם אני, ככל אדם, שקוע ותקוע בתוך אותו מעגל מיאש שקרוי חיים,
מסתובב על אותו גלגל בכלוב אוגרים, איני יודע אם בהתחלה אני או
בסוף. מנסה לצאת ולפרוץ לי דרך חדשה אך ללא הצלחה, תקוע אני
בתוך עצמי, טובע בים יאושו הבלתי נגמר של הלב. ומרפא לנפשי
אין, כי עשוק וכבול אני בידיהם של החיים ודבר ידוע הוא שלדמעות
העשוקים אין מנחם.
ושאלתי את עצמי מתי מתחיל כאב בדידותנו, מתי החיים מתחילים
להכאיב לנו בעול משאם על צווארנו. אך לא מצאתי את התשובה, כי
ילדים בודדים ועצובים ישנם לרוב, ואולי מחשבות על מוות וקץ-לכל
אין להם עדיין, אך דבר זה אינו גורע מכאבם.
ארורים אנו בני-האדם שנבראנו מתוך ידיעה שעלינו למות, יודעים
אנו רק דבר אחד לבטח בחיים הללו - שנמות. ודבר זה מלחיץ ומפחיד
אותנו, גורם לנו לרצות ולהספיק כמה שיותר בכמה שפחות, וכוחנו
אינו עומד לנו לכך ואיננו מסוגלים. והאריה יושב על מרבצו בנחת,
דוחה את טרדותיו ליום המחר.
לכל אחד מאיתנו המחזה שלו, ובו הוא מגלם את התפקיד הראשי וכל
השאר הם רק ניצבים בעיניו. ולכל אדם, וגם אני ביניהם, מגיעה
השעה שבה הוא מואס במחזה הגרוע שלו ושונא את דמותו ומתעב אותה.
וכמה שננסה לשנות את דמותנו, לשפץ ולשפר ולתקן אותה, תמיד נהיה
אותה דמות מאוסה ומשעממת בעינינו. אנו מביטים בשקיקה
בדמויותיהם של האחרים, של הניצבים ושחקני המשנה, ואנו מוכנים
לתת את כל-כולנו ואת כל רכושנו ובלבד שנזכה לגלם את אותה דמות
וללבוש את בגדיה ולו לשעה אחת. וכולנו נרצה בסופו של דבר לשבת
בצד הבמה ולתת למחזה לחלוף על פנינו כאילו אנחנו לא חלק ממנו,
מחכים רק לאותה שעה שידלקו האורות והמסך ירד והבמה תשקוט. ואז,
בשעה זו, נהיה שמחים ביותר כי נדע שסוף-סוף נוכל לקרוע את
עצמנו מעלינו, נוכל לפרוץ מאותה דמות שנואה ולהתחיל לשחק דמות
חדשה שבוודאי תמאס עלינו גם כן.
כמה שנאכל לא נשבע בחיינו, וכמה שנשתה לעולם לא נרווה את הצמא.
הבל הבלים אמר קהלת, הבל הבלים, הכל הבל. כל הנחלים הולכים אל
הים והים איננו מלא.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
אל תדאגי מותק,
אני רק יוצא רגע
לבדוק מי דופק
בדלת.

Famous Last
Words.


תרומה לבמה




בבמה מאז 10/10/06 0:03
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
אנטואן א. פלרי

© 1998-2019 זכויות שמורות לבמה חדשה