שלום לך,  הו אדוני המלך..
שלום לך, מלכתי.
אתה את גווייתי השלכת,
אתה נתת לכלבים ללוק דמי.
וכל טיפות דמי-אהבתי שם
לעין כולם נגלל הוא בחוצות
ואין בך אפילו צל של
רחמים, ואין בך כבוד.
כבוד לזו שכה רוממת,
לזו, ממרחקים אותה הבאת,
מארץ רחוקה, מעיר זרה,
והיא, ללא כל כוונה לה בליבה,
לרצות להיות איתך, להיות שלך.

שלום לך, הו אדוני המלך..
שלום, מלכה מרוממה.
אתה אותי השלכת מעליך,
כמו אין חפץ בי, ולא חמדה.
שכחת את אותם לילות של חשק,
שכחת את אותם דברי הלל,
שכה הרבית לעטפני בם,
עד כי הצלחת את נפשי לכבול אליך
ואז אותי השלכת לכלבים.
ולא זכרת, או שמא לא רצית כבר לזכור,
את  הכבלים אשר בהם כל כך היטבת
לקשור ליבי, לכרוך נפשי לעולמים.

שלום לך, הו אדוני המלך..
שלום, מלכת ליבי.
אתה אותי הן כה אהבת,
כך לפחות חזרת ואמרת,
כעת רק הכלבים ילוקו את דמי.
לך הכוח לרומם, להרימני מעל עם,
לך הכוח לי לתת גם הוד וגם הדר.
אבל אתה, הו אדוני המלך,
אינך אלא מלך אכזר.
ליבי ליבי לך, הו אדוני המלך
כי ריק הוא, כה חסר הוא וכה קר,
כי כל החום, אותו ביקשת אז ממני,
ילחכו כעת רגבי עפר.

עת שילומים היא, אדוני המלך..
עת תשלומים על כל טיפות דמי
אותן שפכת, בלי הפנות העורף,
אותן נתת לכלבים לשתות, לרוות
את צמאונם בנשמתי, ליבי, מותי.
וכך יהיה, הו אדוני המלך..
אותי הן לא תוכל מזיכרונך הסר,
תמיד אהיה שם, בתוך שרעפיך,
תמיד יציק לך אותו הסוף, אשר ציווית
לעבדיך, לעולל לי לאלתר.
ולא תועלנה השנים, ולא יועיל הזמן, לשכוח
את אותה מלכה, אשר את נשמתה לקחת,
ובלי כל נקיפות מצפון גוללת בעפר גווה.

שלום לך, הו אדוני המלך.
היה שלום, מלך אכזר.
היה לך אותי, הייתה בך גם נשמתי..
עתה דורשת היא לשוב אלי ..