יום ראשון בבוקר. עוד יום שגרתי כצפוי. סיפרת לי ביום שישי
שאתה מתכנן לצאת לך לטיול בדרום בסוף השבוע, כמו בכל סוף
שבוע.
יום ראשון 10 בבוקר, אני מחכה לך בהאנגר כדי שנפתח עוד שבוע
על כוס קפה. הסיגריות על השולחן כי אני יודע שלמרות שתיכנס
כמו בכל יום ראשון בבוקר בהודעה "הפסקתי לעשן" לא יעברו 10
דקות והקפה יחזיר אותך לעשן.
יום ראשון 11 בבוקר, אתה לא נכנס להאנגר. חשבתי טוב, אולי הוא
מאחר היום או שיש לו איזה משהו לעשות, לא נציק לו. שתיתי את
הקפה, עישנתי סיגריה וחזרתי לעבודה.
יום ראשון 1 בצהריים, עדיין לא הגעת, התקשרתי רק כדי לשמוע את
המזכירה שלך. אולי אתה ממש עסוק, אני כבר עובד אבל מחכה לשמוע
מה קורה איתך.
יום ראשון 2 בצהריים, אני צריך לצאת לנסיעה, נוסעים צפונה
לראש פינה. בדרך יש תנועה כמו בכל יום, ויש מוזיקה שמחה ברדיו
כמו בכל יום. אנשים ברכבים שלהם שמחים כמו בכל יום.
יום ראשון 6 בערב, הגענו לראש פינה, כולם לבושים מדי א' כאילו
שיש איזו חגיגה או משהו, כולם שקטים, לא רוצים להעיר אף אחד
מהחלום בהקיץ שבו הם שוהים.
יום ראשון 6 וחצי בערב, מגיע ג'יפ צבאי, שישה חבר'ה ואתה
לבושים במדים, והם סוחבים אותך כאילו שאתה מלך מצרי עם עבדים
שמשרתים אותו, כולם מלווים אותך והולכים אחריך.
7 בערב, כל אחד בתורו לוקח את המיקרופון ונושא לכבודך נאום,
כאילו שיש לך בר מצווה או משהו כזה, כל נאום מרגש וסוחט דמעות
ואתה מקשיב ולא אומר כלום.
7 וחצי, אותם שישה חבר'ה מרימים אותך ומניחים אותך בתוך בור,
כמו בים כשחופרים בור ואז מכסים אותך כי מתערבים שאתה לא
תצליח לצאת. ואתה לא מצליח לצאת, כולם מסתכלים ונותנים לעצמם
עוד חצי דקה של תקווה, אבל לא.
7 ארבעים, קדיש. עדיין לא מעכל. זה סתם איזה קטע מהחדשות,
חיילים בוכים, הר פרחים. לא אמיתי. מחר בבוקר אני ואתה נשב על
קפה וסיגריה ואני אספר לך איזה קטע הזוי.
8 בערב, עדיין בוכים. הדמעות שנוזלות לי כמו ילד קטן הן לא
מעצבות, הרי אין מה להיות עצובים, בטח זה איזה אלרגיה או משהו
כזה. הרי לא קרה כלום, נכון?
יום שבת בערב, יום לפני הכל. סיפרו לי איך יצאת לטייל לבד
בנגב, איך עצרת לישון ליד איזה נחל, איך התייבשת בזמן שישנת.
איך נפטרת.
בנצי, אחי, אני אוהב אותך.
מוקדש לבן אורן זכרונו לברכה,
שנפטר ב18- באוגוסט 2006 בעודו מטייל בנגב.
אח, חבר, אמן וחייל.
"זה לא חושך, לא אור
זה הזמן לחזור, בוא הביתה, איש ציפור..."
יהי זכרך ברוך.
אני כבר מתגעגע |
