יהושע רוזנברג / ואת אינך |
האשה אשר עמדי,
ותכלת שמי עיניך
מאירה אלי כוכבים,
יחד ישבנו לקפה של בקר,
יחדו שתקנו אהבה,
היה ביתי בית תפלה לידידות ולאחווה,
היו קירותיו מחסה ועז לי.
עכשיו, כשאת שותקת אלי מן ההר,
שלקח אותך ואת כל המילים,
כשאינך עוד על ביתי,
קירות ביתי לזר יחשבני
נכרי הייתי בעיניהם.
השקט זועק, ואני השקט לא אוכל
הבית נמלא זכרונות
ואני מנסה להפכם למילים.
ואת אינך.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|