הלילה ההוא יקחהו אפל אל יחד בימי שנה במספר ירחים אל יבא.
הנה הלילה ההוא יהי גלמוד אל תבא רננה בו. (איוב ג' ו-ז)

ובלילה ההוא, יקחהו אפל,
ביום נחלה וכאב אנוש,
ביום אשר הדביקתני השמועה
יתומה היית ואין אב,
על סלע אפור בשדה חבוקים ישבנו,
והיינו - רק את ואני - העולם כולו.
הטמנת ראשך בחיקי
לבל ארגיש הדמעות שנקוו בעיניך,
ואני לך אמרתי: 'בכי בתי'.
נחל דמעותיך על כתפי זרם,
ואנחנו ידענו
לעולם לא נהיה עוד לבד.

ובלילה ההוא, אל יחד בימי שנה,
במספר ירחים אל יבא,
ביום אשר עזבת לבלי שוב,
ואנכי הולך ערירי, גלמוד,
לא נותרה כתף לבכות בדידותי,
לתנות חסרונך הצועק.
ומן הלילה ההוא,
אל תבא רננה בו,
רק דמותך איתי,
ואני לבד.