אני לא יודע
מה אני,
אבל לאט לאט
מגבש דיעה
לדעת מה אני אוהב
ומה עושה לי רע.

אני שונא לשנוא,
אבל, רודף אחרי הצדק,
שונא להרגיש נחות
או לא שווה ערך.

לא רוצה יותר
משהתייחסו אליי שווה
בין כולם, להרגיש-
יחד איתם.

מרגיש לא שווה ערך,
כמו חתול המיילל מחוץ לבית
שאין לו בכלל מה לעשות
חוץ מלבכות שהבטן מקרקרת.

והיחידה שהרגשתי
שלעולם לא תתייחס אליי
בנחיתות זאת את,
ועכשיו הפסקת.

היית לי למשענת קנה רצוץ
עכשיו אני בחוץ-שמת עליי פס.
מתמודד עם האמת,
הכל כך כואבת.
אני אלך, אני אתנתק מכולם.
מדי פעם אבכה בשקט.