זה אחד השירים מתוך הספר הראשון שלי "מתים אינם בוכים".

"הרגע היפה" / סטאן סיק.

הרגע היפה של החיים,
ברחת מפני.
מדוע מענה אותי אתה?
מהר תחזור אלי.

ונשמתי לנצח נידונה
לצעוד בין אופל הסלעים ויערות.
ולחכות למה שלא יקרה,
למה שכבר מזמן אמור לקרות.

רואה זריחה אני
ואחריה התקווה האפשרית.
ועל כנפיה היא תביא אותך אלי.
אל חום אהבתי האינסופית.

ענה לי אהובי, אבל
שפתיך הן כמו קרח, לא עונות.
ומבתך דומם גם הוא.
אלי עינייך לא קוראות.

זר אעשה לך מעשבי ים,
אשר על שפת החוף ופרחי בר.
ורוחך תוביל עוד אחרים,
למרות שכאן אתה שוכב, דומם וקר.

כל חבריך ואחים לנשק אשר כאן
ירימו לכבודך גביעים עם יין.
לנצח תישאר בנשמתם.
דבר אחד רק מבקשת מאלים אני בינתיים.

שנשמתינו יתאחדו אחרי המוות.
לנצח אשאר אני איתך.
ביחד נמשיך את מסלולינו.
ולעולם לא תישאר עוד לבדך.

הרגע היפה של החיים,
ברחת מפני.
מדוע מענה אותי אתה?
מהר תחזור אלי.

גופך נישא אל המוקד,
ומתערפלת ראייתי מהעשן והדמעות.
קרחון ענק מקפיא את נשמתי,
למרות החום והלהבות.

הלכו הרגשות ונשארה המרירות,
אשר מגיר הפצע בליבי.
שממה תפסה את המקום,
אשר יועד לשנינו, אהובי.

הלך הרגע היפה.
הלך ולא חזר.
ומהחלומות המתוקים
רק זיכרון עמום נשאר.