אולי אני הולכת על הסף,
כדי ללמוד את גבול
אהבתי אליך.
כדי לזכור אותה, מוחשית
וצורבת.
כמו כשהייתי חורטת בבשרי
בציפורניים עייפות,
כדי שאזכור שאני חיה, כדי כאב.
ואני לומדת
את האהבה הזאת, באופן
מבלבל ומייגע.
ואני אוהבת עד לקצה גבול יכולתי.
רק שוב אליי כבר,
כי כוחותיי אוזלים עד מאוד,
עייפתי מחכות.
רק שוב אליי כבר,
כי כמו תמיד, בצעדי על הסף,
קוראים לי החיים והמוות
באותו קול מפתה.
ורגליי כושלות |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.