הנה שוב אני חולפת
על פני הגלויה המושלמת
הזו של הבריאה:
לא אוכל לומר היכן נגמר
הכחול ומתחיל הלבן, היכן
נגמר הלבן ומתחיל האפור, היכן נגמרים
השמיים ומתחיל הלב.
שכבות שכבות, כמו הולוגרמה גאונית,
שמרוב שמדוקדקת לפרטי פרטים,
קשה להאמין שכל זה אמיתי!
פה ושם עמוד חשמל, פה ושם
עומד מפעל
מבין כתמי הצל, אשר מטילים ענני הסתיו על הגבעות,
בוהק אגם של אור מתוק
זהרורי.
על פסי רכבת, המלווים את המוסיקה היפהיפייה של אלוהים
בתחימה ברורה וישרה,
נוסעת רכבת, ובתוכה המשורר. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.