בזמן ששכבתי איתה
הרגשתי
איך אף אחד מאיתנו
לא נמצא שם
זאת אומרת
שזאת בעצם
הייתה מיטה ריקה
עם ספרון של אגי
בפינתה
(אני חושב שאני הייתי בים עם
'לוסי' הכלבה שמסרנו בילדותי
והיא מדדה חצאית בעיר)

אני אשכח
וזה יחזור על עצמו -
הרצון להיות במקום אחר,
המגפיים בפינת החדר
                 
כמו חלום בלהות

בלילה הקודם
באו אלי לדירה בירושלים
כמה חברים עם שקי שינה.
עישנו ורקדנו ואחד החברים,
שפעם ראשונה ביקר אצלי
אמר לי:
'אסולין,
אני מסתכל מסביב לחדר
ורואה את פינות השיגעון שלך'
אני השלמתי בראש -
הכיסא המסתובב בפינה,
המסדרון הצר בדרך לאור של השירותים,
שני הארונות החומים הזהים
בקצוות החדר שומרים עליי
כמו זוג אריות

ברמזור חשבתי על המשפט הבא:
בשלב הראשון אחרי
ההחלמה
צריך להודות
למנוף הצהוב
בקו האופק מצומת רעננה.
בזמן הדמדומים
להודות לנוף הפשוט והעירוני הזה.

ההיעלמות שלך צורמת,
לא פחות
מעשרת אלפים צלחות חרסינה
מתנפצות על רצפת המטבח.
אבל בטלפון
אני חייכן אלייך ולבוש היטב.

שיר ים למיכאלה:
אני מושך את עצמי למעלה
עם שרשראות ברזל עבות,
מוצא את הכוחות דווקא
בגלל שאין לי כאלה עכשיו.
ואני אעלה כמו עוגן חלוד מהמצולות
ואז אפול למטה בלי הפסקה,
בדומה לחלומות שבאים אלי לאחרונה:
נפילה מעצים
נפילה מעמודי חשמל
נפילה ממגדלי לגו שלא סיימתי מעולם
פנייך יזרחו אלי
(כמו ירח בלילה)
בשיא הנפילה, מתוך
חומר גבישי שעשוי
מצליל של אורגן פעמון,
שנשחק בהקלטה ישנה.
(מיכאלה, החלון שלך
פתוח בימי חמישי
וניבט ממנו אור כשאני
עובר ברחוב. אבל
את אף פעם לא בבית,
את בים עם פירות והעיניים
המשוגעות שלך
ועם ילד בבטן
בלי אבא)

בחלומות המיניים עלייך
אני כמו עגל המנסה לעמוד על רגליו
ונופל
ועדיין לא מלקקים אותי.
כי בדיוק שם
העונג והייאוש טמונים יחד -
הקריסה המהירה שלי בין רגלייך

החפץ הראשון
שנקשרתי אליו בחיי
היה גלגל ים צבעוני
ששכחתי בבריכת 'מכבי'.
בגיל חמש
על מדרכה מרופדת מחטי אורן
הלכתי לשם את כל הדרך לבדי
לא הבנתי דבר
ממה שהאיש המגמגם עם השפם
אמר לי בכניסה
חזרתי הבייתה במשיכות אף
ארוכות
ללא גלגל
הצלה

בסוף
את תחזרי
לקחת את החצוצרה שלך
ואני אבכה
בגלל שזה עבר
או לא עבר לי כבר
אחרי שתלכי.