ברגע אחד זה פורץ. אתם יושבים ושומעים את הקולות האותנטיים.
הקולות, שהמילים שהולבשו להם, אינן מבטאות ולו במאומה את מה
שעומד מאחוריהן - מאחורי הפרגוד העבה שמפריד בין השואו לאמת.
האמת הזו היא אחת מהאמיתות שיכולות להפוך את חיינו באלפית של
רגע, לחיפוש קיומי ובלתי נתפס בכל קנה מידה אנושי.
באמת שלא משנה לאן הגעתם עד כה, לא משנה   מה השגתם עד פה ומה
שיכולתם להשיג בזמנים רחוקים יותר.
מכאן ואילך, לאמת הזו
אין עבר,
אין עתיד,
אין עכשיו.
אבל כן יש בה קשר אחד חיוני, המחבר בין כל המסלולים האפשריים
שיוצאים מהלב ומגיעים אל הבטן הרכה של כולנו. הקשר המחבר את
האמת הזו 'לבסיס האם' שלה - האהבה.
אולי זו קלישאה, אבל לאהבה תמיד יהיה צד שני, פחות יפה,
מכוער. זה קורה כשהיא נגמרת כשאף אחד מהצדדים אינו רוצה בכך.
זה קורה כשהפרידה היא לתמיד, בעל כורחנו. זה קורה כשהפנוראמה
מתמלאת בכתמים ואחר-כך בדמעות שלנו-עצמנו. זה קורה כשאהובים
מתים.
שם ורק שם - מתים גם החיים.



נכתב יומיים לאחר תחילת מלחמת לבנון השניה.
מלחמה שפצעה ושברה והרגה לבבות צעירים רבים.