מחופר בשוחת הכתיבה,
הטיוטות שורקות מעליי,
נזכרתי בשיר ילדות שנס ליחו.
כבר לא עושים כאלה היום.
אחרי כל אותן השנים
נדמה שלא נמצא תחליף
לרובוטיקה המיושנת של השפה,
למילים המדודות שלו
שבנגיעה קלה
היו מנטרלות את המטען המוסווה
לעיני קומץ סקרנים -
במיומנות,
בלי להפעיל את מנגנון האשמה.
פעם זה היה נראה פשוט.
אז עוד לא לקחתי בחשבון
שהדרך לאמת העירומה
תהיה מלאה מעצורים. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.