מה חשבת שאני חייבת לך? איך זה שבאתי, נתן לך את הזכות לכעוס
על שלא נשארתי עד הסוף, המר, המיגע, המפוכח?

כשחשפת כל מיני דברים, איך אומרים, בין הסדינים, צחקתי מבפנים,
כי נזכרתי שאני למדתי, כבר למדתי ואתה עוד תלמד, לא לחשוף, דבר
ראשון כי זה לא ממש משנה לצד השני ודבר שני כי מילים שנאמרו
נשארות לנצח מילים שנאמרו, נשארות במקום ההוא בזכרון הזה, בעוד
קליפות נשמותיכם, גופים חלולים, ימשיכו לתור אחר הרפתקאות

(וולפסון 20/8/2006)