עצובה שאתה כאן לא איתי
נפער חלל ואין איש שממלא אותו
תרגעי והביטי קדימה
יש זריחה אין שקיעה
זה מה שכולם אומרים לי
זה מה שאני אומרת לעצמי
אין גבול לעצב ואין אופק שהוא ירוק עכשיו
מביטה קדימה ורואה אתמול
והאתמול הופך להיום והופך למחר
לא רואה איך הראש מתנקה
ולא רואה איך הלב משתחרר
אין לי שום דבר עכשיו מלבד געגוע
מלבד ציפיה שאולי תתקשר
ואז מה נאמר? תהיה שתיקה ארוכה
יהיה הרבה עצב,תהיה מרה שחורה
אז עצוב לי עכשיו ואני הכי בודדה בעולם
ואין מי שירפא את כאבי, את חוסר התיקווה
להכיר מישהו טוב ממך או אחר מדמותך
ונשאר רק הפחד להישאר במקום שאני נמצאת בו עכשיו
תקועה עם עצמי, עם המחשבות בבית שאינו באמת שלי
לבד.
זריחה שהיא שקיעה
מתעוררת בבוקר ושוב אני במיטה
נאנחת, כי אין שימחה אמיתית
יש הרבה מר, מר לי בפה
מנסה לסדר את המחשבות
להביט קדימה ולא לראות את האתמול
אבל שוב מגיעה למסקנה
ששוב אני לבד.
ואין מי שיושיע, אין מי שיעזור
מלבדי. |