נפתלי אוחנה / גדר פרוצה |
חור בתקרה,
וחושך יורד לעולם.
אתה מביט בעיניה,
רואה דמעות,
של כאב,אולי גם של שכול.
אתה מנסה להחזיק,
ללטף,לחבק,
אך היא זורקת את ידך.
ועכשיו,
כבר שנה אתה לבד,
היא ברחה,עזבה אותך.
אתה חוזר לאותו מקום,
בו ישבתם בפעם הראשונה,
מביט ורואה את דמותה.
מעל גדר פרוצה,
היא מביטה,
אל תוך עיניך,אל תוך ליבך.
אתה מתקרב אליה,
מושיט את ידיך,
והיא מחזיקה,ומחבקת.
מעל גדר פרוצה נפרדתם,
מעל חור בתקרה חזרתם,
ועכשיו היא איתך.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|