[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







דותן שקד
/
קצת שקט

אני פותחת את עיני, מנסה להתרומם בעזרת הידיים אך מועדת בחזרה
על החזה בזמן שעיניי מעכלות את המראה שלפני. את הגובה. אני
נמצאת על גבה של ציפור ענקית, כמו רוכבת עליה, אוחזת בציפורני
בנוצותיה השחורות. אנחנו עפות מעל עיר. עיר גדולה מלאה
בביניינים גבוהים. הציפור מפלסת את דרכה בינהם במהירות. אנחנו
עפות ומולנו ישנו מבנה ענק, גבוה יותר מכל שאר המבנים, שעל גגו
מונחים מספר של עצמים ענקים מוזרים ושונים למראה, כמו ספינות
חלל. פתאום עצם אחד, ספינה אחת, מחודדת למראה בצבע לבן עם משטח
ענק במרכזה מזנקת מגג המבנה ושועטת לכיווננו. אני מזהה נקודות
רבות של צבע על המשטח הענק שבספינה.ככל שהספינה מתקרבת
לכיווננו נקודות הצבע מקבלות צורה של אנשים, אלפי אנשים עומדים
ומנופפים בידיהם בהתלהבות. הם מסתכלים עלי, על הציפור. או אולי
הם סתם נמצאים שם מסתכלים סביב כמו במתקן בגן שעשועים? הציפור
שועטת בכנפיה האדירות הלוך ושוב. שומרת על גובה אך לא מתקדמת.
הספינה הענקית מתקרבת אלינו יותר ויותר, פתאום היא מתחילה
להתרחק, עוד ועוד עד שלבסוף היא חוזרת אל גג הבניין. כאילו
השלימה מן סיבוב מעגלי שכזה וחזרה למקומה. עכשיו יוצאת ספינה
נוספת, שונה במראה, עגולה וגדולה שבמרכזה יש כיפה סגורה בצבע
כחול, כמו סוג של מרכז בקרה. בדומה לספינה הקודמת, גם זו
מתקרבת לכיוננינו ואני מבחינה בדמויות האנשים הצבעוניים גם
עליה.. מסתכלים עלי, על הציפור, או אולי על שום דבר. כמו
הספינה הקודמת, גם זו מגיעה עד אלינו כמעט ומתחילה להתרחק..
כמו על ציר בלתי נראה. העצמים הענקיים בצורת הספינות יוצרים
מעגלי אליפסה בשמיים. כל אחת בתורה, מתקרבות וחוזרות אל גג
המבנה הגבוה לאחר שהשלימו את סיבובן. עיני כמו מתמכרות למחזה
המוזר אך המרהיב הזה, מתהפנטות. אינני יודעת להסביר את מה
שעיני רואות, אך אני מודעת לעובדה שמשהו בטקס המוזר הזה משקיט
לי את כל הקולות שבפנים, והמחשבות לא קיימות יותר. אני שקטה
סוף סוף. מהופנטת. אני מרגישה שגם הציפור שעל גבה אני שוכבת
נהיית שקטה יותר ומשק כנפיה נהייה אחיד וחוזר על עצמו במין
מנגינה שקטה. מבלי משים אני בוחנת את צורתה המיוחדת של כל
ספינה וספינה, מסתכלת על האנשים.. לפתע הציפור משנה את מעופה
ונוטה בפנייה חדה ימינה. נוסקת אל על וצוברת מהירות מטורפת.
הרוח מצליפה בי ודמעות נוזלות מעיני.. אני מרגישה סחרחורת
ומנסה לא לאבד את שיווי משקלי בזמן שהמוח שלי מתחיל אט אט
להמתלא במחשבות. השקט נמוג ובמקומו עולות וצפות המחשבות שתמיד
נמצאות אצלי, אני מתחילה לחקור את הכל בתוך הראש שלי, להסתבך,
לשאול שאלות שאני יודעת שאולי אין להן תשובות, לחשוב על מה
שראיתי עכשיו, מה היה המחזה המוזר שהייתי עדה לו עכשיו ומדוע
הוא גרם לי לתחושה כל כך טובה? מדוע אני לא מפחדת מהציפור שעל
גבה אני שוכבת ואת נוצותיה אני אוחזת? ואיך זה שהכל נראה לי
טבעי ונכון עכשיו?
השאלות מציפות את מוחי ומאמצות אותו עד כי אינני שמה לב
שהציפור מאטה את תעופתה ומנמיכה גובה. אנחנו נמצאות עכשיו
באזור מדברי צהוב ואין כלום  באופק. רק מדבר שחוזר על עצמו.
אני מחפשת את השמש בשמיים אך לא מוצאת אותה, אנחנו נוחתות
באיטיות ובאצילות על קרקע חולית למראה. הציפור מנמיכה בזהירות
מופגנת את פלג גופה העליון ואני מתחלקת לחול. בלי הזדמנות
לבלום את עצמי אני נופלת בחבטה קלה על בטני וחזי. החול  יצר
גלים על מנת לבלום את נפילתי.. כמו נפלתי לתוך לב האוקיינוס.
קור אוחז בי וצמרמורת מתפשטת בגופי. אני מנסה לעמוד על רגלי,
אך מחליטה להתיישב כשאני מבחינה בעיניה הגדולות והחודרות של
הציפור מביטות בי. אני רואה בעיניה תמיהה אך גם המון ידע. היא
משרה עלי קצת ביטחון ואני כבר לא כל כך מבוהלת.  היא מסתכלת
וחוקרת את התנהגותי. אינני יודעת מה לעשות אז אני מישירה אליה
בחזרה מבט שואל. היא נועצת בי את עיניה ומתחילה לפתוח את פיה,
כמו באה להגיד דבר מה, כמו באה לענות על כל שאלותי. לפתע הכל
מסביבי מתערפל, מקורה של הציפור נפער בהילוך איטי, קול מתחיל
להיווצר ממעמקי גרונה.. אני מתוקקת להקשיב, לשמוע, להישאר שם
רק עוד רגע אחד,
אני פותחת את עיניי ומסתכלת סביב.. חושך. דמות שוכבת לצידי.
לוקח לי כמה שניות להבין שהדמות היא דן ושחלמתי את כל זה.
הציפור, ספינות החלל המהממות, המדבר הצהוב שהרגיש כמו ים.
פתאום הכל נראה כל כך רחוק ממני, כמו הייתי לרגע בחיים אחרים
ולפני שקיבלתי את התשובות לכל שאלותי, הורחקתי מרחק שנות אור
מן המקום המופלא ההוא.. הייתי כל כך קרובה ללהבין. אני מרגישה
כעת כאילו לקחו ממני משהו יקר ערך שחיכיתי לו מזה זמן רב.. אני
מרגישה כי שפתי סדוקות וגרוני יבש, אינני מסוגלת לחשוב על דבר
עכשיו מלבד על העובדה שאני חייבת לשתות. אני מתרוממת מן המיטה
ויוצאת מהחדר, נכנסת לחדר השירותים פותחת את הברז בכיור ושותה.
אני מתרוממת ורואה את עצמי במראה, שיערי פרוע ועיניי עייפות.
טיפות מים זולגות על סנטרי.
איפה הייתי עכשיו?  אני שואלת את עצמי, מי היתה החיה המופלאה
הזו ואיך זה שהרגשתי כל כך קרובה אליה ומוגנת?
אני שוכבת שוב לצד דן משחזרת את החלום המוזר, אני נזכרת בשקט
שהרגשתי בזמן שבהיתי בספינות המוזרות שהתעופפו מולי בחלום. אני
נזכרת איך הרגשתי שלווה ושום מחשבה לא הטרידה אותי. אני נזכרת
שאתמול בלילה אני ודן דיברנו ארוכות על כך שאני לא מפסיקה
לחשוב לרגע, שאני לא מפסיקה לנתח כל דבר. אני זוכרת שלא הבנתי
איך זה שלא כולם כמוני.. שהוא לא חושב כל הזמן מחשבות כאלה
כבדות ועמוקות על אהבה, אושר, וטבע בני האדם. הוא ניסה להסביר
לי שזה אפשרי פשוט לא לחשוב על כלום. פשוט להיות קיים. בלי
יותר מידי מסביב. לא הבנתי איך זה אפשרי, והמחשבות המשיכו
להתרוצץ בתוך ראשי מבלי שאהיה מסוגלת לעצור אותן או לשלוט בהן.
כשהלכנו לישון, שכבתי לידו וחשבתי על השיחה שלנו ולא הצלחתי
להירדם. גם כשקול נחירותיו פסקו כשהסתובב על הבטן, מוחי לא נתן
לי מנוח ולא הצלחתי לשחרר את עצמי על מנת להירדם. כאילו משהו
בי בכוונה לא נתן לעצמי להירדם.. מצד אחד רציתי לישון, ומצד
שני הרגשתי שאני זו שמונעת מעצמי את זה.. יש בי משהו שאני לא
שולטת בו ולכן אני לא מסוגלת להפסיק את המחשבות ולהיות בשקט,
גם כשאני ממש רוצה ומנסה. דווקא אז זה נהייה חמור יותר, מתסכל
יותר.

אני לא יודעת מה היה הטקס, או מי בעצם היתה הציפור ומה היא באה
להגיד לי, מחשבות אלו ממשיכות להציק לי, ואני מחכה למשהו
שיגרום לי להבין את כל הדברים שעליהם אני חושבת כל הזמן. אבל
בינתיים, אני רק מודה על כמה רגעים שקטים ונטולי מחשבות שזכיתי
להם, אי שם בעולם אחר לגמרי.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
נו, אולי בכל
זאת מישהו רוצה
להזדיין איתי??
אני אשלם
לכם!!!






ילדה קטנה
מדוכאת


תרומה לבמה




בבמה מאז 9/10/06 23:27
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
דותן שקד

© 1998-2019 זכויות שמורות לבמה חדשה